בזיליקת סן לורנצו (Basilica di San Lorenzo)

הכנסייה המחוזית של משפחת מדיצ'י ניצבת על אחד מאתרי הפולחן העתיקים ביותר בעיר. את הבניין הנוכחי דאג לבנות ג'ובאני דה מדיצ'י כשאת העיצוב והתכנון נתן לפיליפו ברונלסקי, האדריכל הידוע, והעבודה עליו החלה בשנת 1421 ונמשכה עוד שנים ארוכות על לסיומה בסביבות 1460. חזית הבניין החשופה עם הלבנים הבלתי מלוטשות מהווה ניגוד חריף לפנים הכנסייה הקריר והרגוע, העשוי מאבן חול אפורה (הפייטרה סרנה). הכנסייה הייתה אמורה להיות בעלת חזית שיש לבן, בעיצוב מיכלאנג'לו לבקשת האפיפיור לבית מדיצ'י, ליאו העשירי. אבל האפיפיור מת, הכסף התייבש, והחזית מעולם לא הותקנה.

כשנכנסים פנימה מרגישים שקט ושלווה עם הרצפה הגיאומטרית הפשוטה המעגנת קשתות ועמודים יפים מאבן הפייטרה סרנה. החלונות הגבוהים, העגולים, מכניסים אור דרך הזכוכית השקופה שלהם.  אפילו התקרה, עם הריבועים המוזהבים והמדליונים המרכזיים שלה (חפשו שם את הסמל של מדיצ'י) משרה רוגע.

בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By John Samuel, CC BY-SA 4.0

לברונולסקי היה חשוב לשמור על יחסים פרופורציוניים בין חלקי הכנסייה. מיקומן של הקפלות הצדדיות סביב הטרנספט (בית הרוחב), הוליד שני מרווחים "לא אסתטיים" בפינות הקיצוניות. את החלל הריק הזה מילאו מאוחר יותר ביחידות ריבועיות שנקראות סרגסטיות (sagrestia – חדר תשמישי הקדושה בכנסייה). זו משמאל נקראת "הסגרסטיה הישנה" (Sagrestia Vecchia) וזאת מימין "הסגרסטיה החדשה" (Sagrestia Nuova) או בשמה האחר, קפלת מדיצ'י שאליה יש כניסה נפרדת. לא להחמיץ את הביקור בקפלת מדיצ'י!

"לשכת כלי הקודש החדשה" (הסגרסטיה החדשה), קפלת מדיצ'י, פירנצה; By Randolph Croft, CC BY 2.0

הספינה מקורה בתקרה שטוחה הנתמכת על ידי קירות ארוכים שבהם חלונות מלבניים המסתיימים בקשת עגולה. כל קיר נשען על מערכת קשתות הניצבות על שבעה עמודים גבוהים בעלי כותרות קורינתיות. בסיס העמודים מרובע.

הספרייה הלורנציאנית, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By sailko, CC BY-SA 4.0

האגפים הצדדיים מקורים בסדרת כיפות הנשענות מצד אחד על פילסטרים המחוברים אל הקיר החיצוני של הבניין ומהצד השני על קשתות טור העמודים של הספינה.

פנים בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By Richard Mortel, CC BY 2.0

שבע קפלות קטנות סודרו לצד כל אחד מהאגפים הצדדיים ועוד חמש, גדולות יותר, סביב כל אחד מצדי הטרנספט (חמש מימין וחמש משמאל)

חדר התפילה הראשון מצד ימין מציג את "אירוסי הבתולה" של הצייר המנייריסט רוסו פיורנטינו (Rosso Fiorentino).

"נישואי הבתולה", רוסו פיורנטינו, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה

תמונת "הבשורה" השובת לב של פיליפו ליפי תלויה בקפלת מרטלי (Martelli), בטרנספט השמאלי.

"הבשורה" של פיליפו ליפי, בקפלת מרטלי, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה

שני דוכני הטפה (pulpit) נפלאים עומדים אחד מול השני במרכז הכנסייה. הם נוצרו על ידי הפסל דונטלו בין השנים 1460 ו-1465. הם עומדים על גבי עמודי שיש ומעוטרים בתבליטים המתארים סצנות הקשורות לפסיון של ישו ולתחייתו ומציגים את סגנון הפיסול האקספרסיבי והדינמי של דונטלו. אלו היו עבודותיו האחרונות של הפסל הגאון, ותלמידיו נאלצו להשלימן לאחר מותו.

הדוכנים המגולפים המעוטרים שלו, מורמים גבוהים על גבי עמודי שיש במרכז הכנסייה, נחשבים ליצירות המופת האחרונות שלו.

"תחיית ישו" של דונטלו, דוכן ההטפה בבזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By Zairon, CC BY 4.0

דוכן אחד מתאר את "הפסיון של ישו" – סצנות מהסבל והצליבה; הדוכן השני מתאר את "תחיית ישו" – כולל את התחייה, הירידה לשאול וסצנות מהתגלויותיו לאחר התחייה.

"הפסיון של ישו", של דונטלו, על דוכן ההטפה, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By Sailko, CC BY 3.0

על הקיר, מול דוכן ההטפה השמאלי  נמצא ציור של ברונזינו (Bronzino) בסגנון מנייריסטי שתו מתוארים עינוייו של לורנצו, קדוש נוצרי שעל שמו נקראת הכנסייה.

עינוייו של הקדוש לורנצו של ברונזינו, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה

מהפתח שמשמאל ליצירה של ברונזינו צאו אל הקלויסטר. כדאי לעלות אל הספרייה הלורנציאנית (Biblioteca Mediceo-Laurenziana) שתוכננה בידי מיכלאנג'לו והוזמנה על ידי האפיפיור לבית מדיצ'י קלמנס השביעי, כדי לאכסן את אוסף כתבי היד יקר הערך של המשפחה. חדר הקריאה אינו פתוח למבקרים, אך כולם יכולים להיכנס לפרוזדור ולהתרשם מגרם המדרגות המרשים בסגנון המנייריסטי.

לא כדאי לפספס את לשכת כלי הקודש הישנה (Sagrestia Vecchia) בטרנספט השמאלי, מפגן כוח מדהים של ברונלסקי ודונטלו.

הסגרסטיה הישנה, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By Sailko, CC BY 3.0

משפחת מדיצ'י היתה אחראית למימון הבנייה ולמימון העיצוב הפנימי. הבנייה החלה בשנת 1422 והסתיימה ב-1428. זוהי קובייה שוות צלעות מושלמת!.

הכיפה חצי-כדורית ומושתתת על הדגם הרומי הקלסי. היא בנויה ממערכת של תריסר צלעות היוצאות מתוך תוף ומתעקלות כלפי מעלה. הצלעות מחלקות את הכיפה למשולשים עקומים שבכל אחד מהם צוהר עגול. במרכז הכיפה למעלה מתחברות הצלעות יחד באמצעות טבעת המוקפת בלנטרנה קטנה.

כיפת הסגרסטיה הישנה, בזיליקת סן לורנצו, פירנצה; By Sailko, CC BY 3.0

ברונלסקי מיקד את התאורה בבניין רק באזורים העליונים והאמצעיים, וקרני האור חודרות אל חלל הכנסייה מלמעלה. לשם כך קבע ברונלסקי 12 חלונות עגולים בכיפה ו-8 חלונות מקושתים (2 בכל קיר) בחלקי הקיר שמתחת לה.

בין חלקי הקיר – האמצעי והתחתון – מפרידה אנטבלטורה המקיפה את ארבעת קירות המבנה. בתוכה ישנו אפריז המורכב ממדליונים ובתוכם תבליטי דמויות של מלאכים קטנים. מתחת לאנטלבטורה, לכל אורכה, מוצבים פילסטרים בעלי כותרת קורינתית שתפקידם הוא קישוטי בלבד.

הסגרסטיה הישנה הפכה מודל לאדריכלי הרנסנס שפעלו אחרי ברונלסקי.