המוזיאון הלאומי ברג'לו נמצא בבניין מאיים למדי, שבעבר שימש ככלא העירוני; החצר הפנימית הגותית הרומנטית הייתה מקום הגרדום.
המוזיאון קטן יחסית ומוכר פחות מהאופיצי, אבל האוסף בפנים מרהיב וכולל אוסף נפלא של פסלים מאת אמנים ידועים כמו דונטלו ומיכלאנג'לו, בנוונוטו צ'ליני, ג'אמבולוניה ואחרים.
הביקור במתחם מתחיל מהחצר האלגנטית שלו שם כבר תהיה לנו הזדמנות להעריך כמה יצירות פיסול חשובות, החל מ"נפטון" של ג'אמבולוניה (במקור היה בגני בובולי), או המזרקה האלגנטית של ברטולומיאו אממאנטי שמעולם לא הושלמה.
החדרים בקומת הקרקע מציגים יצירות מהמאה ה-16 בטוסקנה, המתמקדות במיוחד בארבע יצירות מופת של מיכלאנג'לו (1475-1564): בכחוס, התבליט המייצג מדונה עם ילד (Tondo Pitti), ברוטוס ודיוויד-אפולו. אל תחמיצו גם את פסל הברונזה של צ'ליני (Cellini) המתאר את קוזימו הראשון ואת "מרקורי" של ג'אמבולוניה (Giambologna).
משם עולים לקומה הראשונה אל האולם המרשים ביותר במוזיאון – אולם דונטלו. האולם עבר שיפוצים ב-2024. כאן נמצאות כמה מיצירות המופת הפיסוליות הגדולות של המאה ה-16 בפירנצה כמו 2 פסלי "דוד" (אחד משיש ואחד מברונזה ) מאת דונטלו, "סן ג'ורג'יו" – אף הוא מאת דונטלו, "דוד" מאת אנדריאה דל ורוקיו, והטרקוטות המזוגגות היפות של לוקה דלה רוביה.
פסל השיש "דוד" של דונטלו מציג עלם צעיר לאחר ניצחונו על גוליית.
פסל "דוד" נוסף של דונטלו, העשוי ברונזה, הוא אחד הפסלים המהפכניים ביותר בתולדות האמנות. זהו פסל מרשים ומדהים של דמות גבר עירום, שהצופה יכול להסתובב סביבו ולראותו מכל עבר – חידוש אמנותי בזמנו. הפסל בגודל טבעי של אדם. הדמות בעירום – לא אידילי כמו בתקופה הקלאסית אלא גוף אמיתי של נער מתבגר. החזה לא אתלטי, הגוף נשי ביותר. הסיבות להחלטתו של דונטלו להציגו בעירום לא ברורה עד היום וההשערות רבות.
פסל נוסף של דונטלו המוצג בחדר הוא של סנט ג'ורג'. זוהי אנדרטת שיש שנעשתה סמוך לשנת 1416. היצירה נעשתה בהיות דונטלו איש צעיר. היא הוזמנה מטעם הגילדה של הנשקים – סנט ג'ורג' הוא הקדוש המשמש פטרון לגילדה – והועמדה בשעתו בשקע קיר חיצוני של כנסיית אורסנמיקלה. פניו מביעים מרץ וריכוז ורגליו תקועות בהחלטיות באדמה. יש כאן הסתכלות חדשה ועצמאית בשרטוטיו האמיתיים של גוף האדם. פרטים, כגון ידיו וגבות עיניו של הקדוש, מעידים על אי-תלות מוחלטת במודלים המסורתיים. יש כאן תפיסה חדשה לחלוטין ולכן היצירות של דונטלו נראות רעננות ומציאותיות כ"כ.
בחדר מוצג גם פסל החזה של מיכלאנגל'ו – ברוטוס. מיכלאנג'לו לא הספיק לסיים את העבודה, ונתן אותה לטיבריו קאלקני שסיים את שולי הטוגה וצווארו של ברוטוס. בשנת 1590 נרכשה הפרוטומה (פסל חזה) על ידי הדוכס הגדול פרדיננד ה-1 עבור ווילה מדיצ'י פטראייה. שנים רבות לאחר מבכן הועברה לגלריית האופיצי וכיום מוצגת בברג'לו.
פסל נוסף של מיכלאנג'לו הוא פסלו של בכחוס. הוא יצר את הפסל עבור פטרונו יאקופו גאלי, אדם עשיר ואספן עתיקות. בכחוס (דיוניסיוס ביוון) היה אל היין. בכחוס של מיכלאנג'לו הוא עלם צעיר שמנמן, שבמבט ראשון מזכיר פסלים קלאסיים. הוא ניצב בתנוחה קלסית אך אינו ניצב בדיוק בשיווי משקל, בגלל המשקה, הנתון בגביע שהוא אוחז ביד ימינו, שממנו לגם לרוויה. זהו פסל הקפי שצריך להסתובב סביבו וכך נראה את ראשו של הסטיר המפנה את מבט עיניו ימינה. זהו דימוי של עלם צעיר, אנושי מאוד, שברירי, שיכור ופעור פה שאיננו אידיאלי או "יפה" במיוחד.
פסל נוסף: אנדריאה דל ורוקיו, דוד
פסל חזה נוסף של דונטלו (Uzzano) עשוי מטרקוטה צבועה. יש הסבורים שהוא נעשה בסדנא של הפסל דזידריו דה סטיניאו (Desiderio da ).
באולם נמצאות גם כמה יצירות של לוקה דלה רוביה העשויות מטרה קוטה מזוגגת. אחת מהיצירות היא "מדונה וילד עם מלאכים".
הפסלים ביקשו לשכלל את טכנית הצביעה ואת התשובה מצאו באמנות הקרמיקה שידועה בטכניקות השונות לציפוי החומר בחומרי זיגוג המעניקים צבעוניות, חוזק ועמידות. הציפוי בזיגוג הועדף על ידי דלה רוביה ובני משפחתו בשל הצבעים היפים שהעניק לפסל.
בין יצירות האמנות המוצגות בקומה השנייה נמצא את היצירות הבאות:
עמוד מתוך ספר תפילה של גרארדו די גובאני (Gherardo Di Giovanni) המתאר את הבשורה ומחזות מן "הקומדיה האלוהית" לדאנטה וצויר בין 1474-1776. זו כבר אינה אמנות כאמצעי למסירת תוכנו של הסיפור המקודש. הוא הפך את הדף להצגת ראווה של עושר ומותרות. הפונקציה של האמנות, להוסיף על יופיים של החיים, לא נשכחה מעולם.
בקומה זו נמצאים פסלי חזה (פרוטומות) רבים. המטרה של עיצוב פסלים אלו היתה לשמר את זכר האבות למען בני המשפחה הצעירים.
אחד המוקדמים ביותר הוא של פיירו דה מדיצ'י מעשה ידי הפסל מינו דה פייזולה. הפסל מעוצב ברוח העת העתיקה וחסרה בו חיות.
פסל אחר שיצר הפסל אנטוניו רוסלינו הוא של מתיאו פלמיירי – מדינאי סופר ומשורר. הפסל עמד זמן רב בחוץ ונגרם לו נזק. זהו תיאור ריאליסטי ביותר של אדם אינדיבידואלי.
ספל חזה נוסף הוא זה שיצר הפסל בנדטו דה מיאנו (Benedetto da Maiano) עבור הסוחר העשיר פייטו מליני. עיצוב פניו של מליני ריאליסטי ביותר אך בה בעת הוא גם מעודן ומסוגנן. הקמטים מעוצבים בדייקנות נפלאה ומסודרים בצורה סימטרית. דווקא עיצוב העיניים הוא לא סימטרי.
בפסלי החזה של המאה ה-16 יש התפתחות. זאת אפשר לראות בפסלי החזה של קוזימו דה מדיצ'י שיצר ברתולומאו (באצ'ו) באנדינלי ושל בנוונוטו צ'ליני (פסל החזה של קוזימו הראשון דה מדיצ'י) – באלה חל שינוי בעיצוב החלק התחתון. כל משקל החלק העליון נשען על בסיס קטן וצר.
פרוטומות הנשים
אחד מפסלי החזה המיוחס לפסל דזיריו דה סטיניאנו (1430-1464) הוא של נערה צעירה. היא קטנה במעט מהגודל הטבעי. זוהי אשה צעירה בעלת צוואר ארוך ודק, מצח גבוה ומעוגל וסנטר קטן. השיער עשוי בשזירה אמנותית מסובכת ומתמזג עם המצח, עם הסרט ועם העורף.
פרוטומה אחרת נפלאה של אשה השונה מהאחרות המוצגות בקומה היא מעשה ידי ורוקיו. "הגברת עם הפרחים" מציגה את כל הפלג העליון של גוף האשה עד למתניים לרבות שתי הזרועות והידיים. פניה של הגברת שונים מפניהם של האחרות. כאן נעלם המצח הגבוה, החשוף וכן נעלמו הגבות ה"מצוירות" והשיער השזור שצמותיו מעוצבות בצרוה אמנותית. תסרוקתה מחולקת על ידי שביל אמצעי המגלה את מצחה. השיער משוך היטב משני צידי השביל והוא יורד בשתי קווצות של תלתלים. התלבושת מורכבת מבגד תחתון העשוי אריג דק ושקוף ועליו שמלה עם שרוולים ארוכים המגיעים עד מעל לפרקי היד. השמלה הנדבקת אל הגוף מדגישה את החזה, דבר המעניק ממד ארוטי מבוקר ליצירה. ממד זה לא היה קיים במרבית הפרוטומות של הנשים, שבהן היה הבגד עשוי בד עבה המדגיש אך מעט את הפרטים האנטומיים שמתחתיו. ורוקיו העניק לשייש עושר ומלאות של בשר ממש.
פסל נוסף הוא של אנטוניו דל פולאיואולו – הרקולס ואנתיאוס. זהו פסלון ברונזה קטן המתאר את הרקולס נאבק עם הענק אנתיאוס, אשר ינק את כוחו העצום מן האדמה. כל עוד נגע חלק מגופו של ענק זה בקרקע, לא ניתן היה להכניעו. כדי להרגו, נשא אותו הרקולס בזרועותיו וניתק אותו מעל פני הקרקע, עד שנחלש ומת. פולאיואולו הפגין בפסל זה את הידע הרב שרכש בתחום האנטומיה (הוא השתתף בניתוחי גוויות). ידע זה תרם לתיאור רב הרושם של גופות המתאבקים. זהו פסל הקפי. נצטרך להקיף את הפסל כדי שנוכל לראות את התנועה הגלומה בפסל.
יצירה נוספת היא תבליט ברונזה "קרב" של ברטולדו די ג'ובאני. ברטולדו היה מומחה ליציקות ברונזה וזו אחת מהיצירות הרבות שיצר עבור משפחת מדיצ'י. זהו קרב דמיוני ואינו קרב ספציפי. הוא יצר תבליט שבו התנועה אלימה ביותר, תנועה שהיא ללא התחלה, ללא שיא וללא סוף. מרחב ההתרחשות דחוס בדמויות הלוחמים וכל הצורות האינדיבידואליות בהירות יותר.