ליבה הכלכלי והמסחרי של העיר מצוי על לשון יבשה בין 2 הנהרות סון ורון, "כמעט אי", ומכאן גם השם – פרסק'איל (Presqu`ile) .
"חצי האי" הוא ברובו מעשי ידי אדם. החל מ-1772 ייבשו את הביצות וחיברו את האי שהיה בין שני הנהרות ליבשה והפכו אותו לחצי-אי. כל האזור של תחנת פרשה (Perrache) ) שנפתחה ב-1846, תוכנן מחדש כאשר רק רחוב Mercière נשאר כפי שהיה בתקופת הרנסאנס.
הרצון העז של פרנסי ליון לייצב את מעמדה כעיר מרכזית גרם להם לסלול את האוטוסטרדה המחברת את פריז למרסיי, לצד מסילת הברזל ותחנת הרכבת Perrache באופן שהיא חוצה את פרסק'איל. כיום נחשב פרויקט זה לאסון תיכנוני.
רוחבה של פרסק'איל אינו מגיע ליותר מקילומטר אחד והוא נעשה יותר ויותר צר עד לנקודת המפגש של הנהרות.
הפרסק'איל מתחיל ברובע ה-1 הקלאסי ב-Hôtel de Ville והאופרה, ומשתרע דרך הרובע השני, שכונה ארוכה המשתרעת מכנסיית St. Nizier ההיסטורית אל המקום שבו נפגשים הנהרות הרון והסון ברובע הקונפלואנס (Confluence).
זהו לב העיר והמקום אליו מגיעים בני ליון כדי לערוך קניות, לאכול במסעדות ולבלות במועדונים.
לגבי הקניות – שימו לב שמככר בלקור צפונה החנויות מציעות סחורה איכותית ויקרה יותר מאשר מדרום לכיכר, לאורך ובסביבת מדרחוב ויקטור הוגו, עם חנויות המציעות מוצרים עממיים יותר ומחירים זולים יחסית.
בחצי האי מוצעים 3 מסלולי הליכה:
ציורי הקיר בליון – סיור בחצי האי פרסק'איל בעקבות ציורי הקיר הגדולים
אמנות, תרבות וקניות בחצי האי פרסק'איל – מכיכר בלקור וצפונה
ארכיטקטורה וקניות בדרום חצי האי פרסק'איל