מגלים מסלול – הרובע השמיני של ליון

הרובע ה-8 של ליון נחשב כאחד מאזורי המגורים הפופולריים ביותר של מעמד הפועלים בליון. הוא הוכרז ככזה ב-9 בפברואר 1959, אז התנתק מהרובע ה-7 שנוצר ב-1912.

ראשיתו של הרובע היה הצעד האחרון בהרחבה העירונית של העיר מזרחה מעבר לנהר הרון, שהחל במהלך המאות ה-18 וה-19. השכונה זכתה לזהותה הרבה לפני שהפכה לרובע, עם הקמת מפעלי תעשייה רבים במקום אזורים כפריים.

האחים לומייר פתחו כאן את המפעל הראשון של לוחות צילום ב-1882 לפני שהמציאו את הקולנוע ב-1895 (מכון לומייר לראשית הקולונוע שוכן ברובע). במקביל, איל תעשיית הרכב הצרפתי, מריוס ברלייה (Berliet), התיישב ברובע ההיסטורי מונפלאזיר (Monplaisir) והקים מפעלים לבניית מכוניות, משאיות ולאחר מכן כלי נשק במהלך שתי מלחמות העולם. תעשיות פרמצבטיות ומרכזי מחקר לרפואה החליפו את התעשייה הכבדה השכונתית.

העיור של הרובע ה-8 התרחש במהלך המאה ה-20 באמצעות פרויקטים של דיור חדשניים. ראש עיריית ליון אדואר אריו (Edouard Herriot) והאדריכל ומתכנן הערים המפורסם טוני גרנייה, השיקו יחד את פרוייקט בניית שכונת אטה-אוני במהלך שנות ה-20, כדי לענות על ריבוי המפעלים וגלי ההגירה. הפרויקט העירוני כלל מפעלים, חנויות, שירותים ציבוריים ומקומות לינה בעלות נמוכה ("Habitation Bon Marché", האב הקדמון של הדיור החברתי) כדי לענות על צרכי הפרולטריון העירוני החדש של ליון.

מגדל השעון, המוזיאון האורבני טוני גרנייה, ליון

נותרה היום רק דירה אחת באווירה האופיינית של שנות ה-30 ואפשר לבקר בה (המוזיאון האורבני של טוני גרנייר).

שלבי ההקמה של השכונה עם תמונותיהם של טוני גרנייה וראש העיריה, המוזיאון האורבני טוני גרנייה, ליון

גידול האוכלוסייה המהיר של הרובע אילץ בניית שכונות חדשות. שכונת מרמוז (Mermoz) התעוררה לחיים תחת לואי פראדל, יורשו של אדואר אריו כראש עיריית ליון, במהלך שנות ה-60.

ניתן למצוא מסעדות ביסטרו רבות בשכונת מונפלאזיר ושדרת Frères Lumière.

הרובע השמיני של ליון

מקומות ומסלולים באיזור