במרכז הפיאצה המקסימה הזו נמצאת מזרקה מרהיבה של הפסל הפלורנטיני בן המאה ה-15 פרנצ'סקו קמיליאני.
המזרקה, העשויה משיש קררה, נוצרה במקור בשנת 1555 עבור הווילה הטוסקנית של משנה למלך ספרדי. היא נמכרה לעיר פאלרמו על ידי בנו של המשנה למלך, שהפך למושל פאלרמו. עובדיו שברו את המזרקה לכ-640 חלקים ובנו אותה מחדש מול בניין העירייה.
האגנים המרכזיים במזרקה בנויים בשלושה מפלסים עם אוסף פסלים הכולל אלים, אלות, נימפות, מפלצות, אלגוריות וארבעת נהרות פלרמו.
אם השערים פתוחים, היכנסו והסתובבו סביבו.
המזרקה ידועה יותר בשם 'מזרקת הבושה' בגלל פסלי העירום המקיפים אותה. בעוד שמזרקות כמו זו עשויות להיראות "איטלקיות טיפוסיות", הן למעשה די נדירות בסיציליה השמרנית. הרנסנס מעולם לא תפס באמת אחיזה בסיציליה, וזו אחת מיצירות הרנסנס הבודדות בעיר.
כדי להחמיר את המצב, המזרקה הורכבה ממש מתחת לחלונות של המנזר הדומיניקני סנטה קתרינה (שימו לב לכיפה הסמוכה). הפולקלור המקומי טוען שהנזירות ניסו להלביש את הדמויות, אך ללא הועיל. בסופו של דבר, הם חמקו מהמנזר שלהם – עם אזמל ופטיש בידן – וחתכו חלק מהחלקים הפוגעים. גדר הברזל נוספה במאה ה-19 כדי למנוע "שיפוץ" נוסף.
הכיכר גובלת בבניינים מרשימים: מצד אחד מתנשאת כיפת סנטה קתרינה, בציר הדרומי ניצב ארמון פרטוריה בו שוכן בית העירייה. מעבר לכביש נמצאת כנסיית סן ג'וזפה דאי טאטיני.