כנסיית אורסנמיקלה (Chiesa e Museo di Orsanmichele)

כנסיית אורסנמיקלה היא דוגמא מצוינת לקשרים ההדוקים בין הדת והמסחר בפירנצה של ימי הביניים. בהתחלה הייתה זו קפלה במנזר בנדיקטיני, שהפכה לאסם תבואה ששימש בתחילת המאה ה-14 כמעין מקדש חילוני לכוחות גילדות המסחר החזקות והמשפיעות של העיר.

כנסיית אורסנמיקלה, פירנצה; By I, Sailko, CC BY 2.5

ההיסטוריה הייחודית הזו מסבירה את המבנה המשונה של הבניין, וכמו כן את נוכחותם של פסלי הקדושים הפטרונים של הגילדות על החזית – כל אחד מהפסלים הוזמן מפסל מפורסם.

בכל אחד משני קירות האורך של המבנה המלבני נקבעו שלושה שערים ובקירות הרוחב – שני שערים. יותר מאוחר נסגרו שערים אלה על ידי קשתות אבן מעוטרות. בין הקשתות נחצבו 14 גומחות: 3 בכל אחד מקירות הרוחב וארבע גומחות בכל קיר אורך. מעל לגומחות משובצים מדליונים העשויים טרה-קוטה מזוגג ובהם סמלי הגילדות השונות. הם נעשו בידי לוקה דלה רוביה ואנשי סדנתו.

איכלוס הגומחות בפסלים נחשב לאחד הפרויקטים האמנותיים הגדולים במאה ה-15. פסלי הקדושים בגומחות מייצגים את הסגנונות השונים והאישים שפיתחו אמני הרנסנס המוקדם.

כנסיית סנמיקלה מבחוץ עם הגומחות והמדליונים, פירנצה

הפסלים המופעים בחזית הם העתקים: הפסלים המקוריים המשוחזרים נמצאים במוזיאון המרשים שבתוך הכנסייה, בקומה העליונה. זוהי תצוגה יוצאת דופן של פיסול רנסנסי מונומנטלי עם יצירות מופת מברונזה ושיש של המאסטרים הגדולים של אותה תקופה.

סיבוב סביב הכנסייה תגלה לכם את הגומחה בה ניצב פסלו של "הקדוש ג'ורג'ו" שפיסל דונטלו והוזמן על ידי גילדת חרשי הנשק והשיריון. הפסל המקורי, כאמור, מוצב במוזיאון אבל כדאי לראות את התבליט בבסיס הפסל המתאר את מלחמתו של הקדוש בדרקון. מימין ניצבת הנסיכה. ובצד השמאלי מוצגת המערה שממנה יצא הדרקון. זוהי אחת הדוגמאות הראשונות של פרספקטיבה מרכזית בפיסול.

בכנסייה נמצאת תמונת מזבח של ברנארדו דאדי (Bernardo Daddi), "מריה וישו העולל" – ישו התינוק נוגע בלחיה של אמו שעיניה מופנות אל הצופה ולא אל בנה. שני מלאכים כורעים ברך בקדמת התמונה עם עיצוב "נכון" של קפלי הבד המקנה להם את אשליית הנפח.

ברנארדו דאדי, "מריה וישו העולל", כנסיית אורסנמיקלה, פירנצה

פנים כנסיית סנאורמיקלה, פירנצה

תצוגת הפסלים במוזיאון מאוד מרשימה וממוקמת באולם מרווח עם הסברים על כל פסל. משם נשקפים נופים מרהיבים של העיר העתיקה הממוסגרים בחלונות ביפורים הגדולים.

מוזיאון סנמיקלה, פירנצה

הכניסה למוזיאון נמצא ממול לכניסה לכנסייה עצמה.

בין הפסלים שמוצבים במוזיאון ובגומחות (העתקים) נמצאים הפסלים של לורנצו גיברטי: פסלי הקדושים יוחנן ומתי. פטרונה של גילדת סוחרי בדי הצמר הוא יוחנן המטביל. הגילדה הייתה עשירה והקדישה סכום גדול לפסל הברונזה שיצר גיברטי.

פסל אחר שלו הוא פסל הקדוש מתי שנוצר בשנת 1419. הוא הוזמן על ידי גילדת הבנקאים העשירה שביקשה שפסל זה יעלה בגודלו על הפסל הקודם שלו. ההבדיל הבולט ביותר בין הפסלים בא לידי ביטוי בעצוב הפנים. אצל מתי לא נמצא את ההגזמה בעיצוב תווי הפנים כמו בפסל יוחנן: העיניים אינן כה גדולות וכך גם עצמות הלחיים הבולטות. על המצח קמטים עמוקים הגבות עבות ובולטות קדימה, השיער והזקן הדוקים יותר משערו ה"פרוע" של יוחנן .

פסל מתי הקדוש, מוזיאון סנמיקלה, פירנצה; By I, Sailko, CC BY 2.5

נני דה בנקו יצר פסלים לשלוש גומחות אך יצירתו החשובה ביותר היא הקבוצה של ארבעת הפסלים הנושאת את השם "ארבעה קדושים מוכתרים". הוא יצר זאת עבור גילדת חרשי האבן והעץ שבה היה חבר. הפטרונים של הגילדה הם סתתי אבן נוצריים שעל פי המסורת הנוצרית מתו על קידוש אמונתם ברומא, במאה ה-4. בקבוצה ארבעה קדושים מעונים עם חזות רומית. הם עוטים בגדים דמויי טוגות רומיות. תופעת "הקבוצה" הייתה יוצאת דופן בזמנו. ננו מיקם אותם בחצי עיגול, מה שקושר את הדמויות ויוצר יחס הדדי ביניהן. הם אינם מתבוננים האחד בשני אלא מסתכלים אל מחוץ לגומחה או כלפי מטה, כאילו כל אחד מהם שקוע בעצמו ומקבל את תוצאות החלטתו למות מות קדושים.

קבוצת הקדושים המעונים, ננו די בנקו, מוזיאון סנמיקלה, פירנצה

דונטלו יצר שלושה פסלים. את פסל השייש של מרקוס הקדוש יצר על פי הזמנת אחת הגילדות הבינוניות – גילדת אורגי הפשתן והרוכלים.

מרקוס הקדוש, דונטלו, מוזיאון סנמיקלה, פירנצה

פסל שיש נוסף הוא פסל הקדוש הלוחם ג'ורג'ו שהוזמן על ידי גילת חרשי הנשק והשריון. חורים קטנים שנשארו בפסל מורים על כך שראשו היה עטור זר או קסדה העשויה ברונזה ושביד ימינו אחז חרב או חנית. הקודש עומד בפיסוק רגליים ונשען על מגן,  גופו עוטה שריון ואת כתפיו מכסה שכמיה הקשורה באיזור הצוואר. הפסל המקורי נמצא במוזיאון ברג'לו.

פסל הקדוש סן ג'ורג'ו, כנסיית סנמיקלה, פירנצה; By I, Sailko, CC BY 2.5