ליון (Lyon)

ליון היא העיר השנייה בגודלה בצרפת. היא בירת חבל האוברן-רון-אלפ ובירת מחוז רון.

חוצים אותה שני נהרות, הרון (Rhône) והסון (Saône) (שבעצם מחלקים אותה לשלושה חלקים). בנוסף בעיר שתי גבעות: קרואה-רוס (Croix-Rousse) ופורבייר (Fourvière) וכל כך הרבה באמצע.

ליון היא עיר אוניברסיטאית צעירה ותוססת, עם רחובות גדולים וככרות מרשימות, אבל גם עם רחובות צרים ועתיקים יותר (העיר העתיקה, Vieux Lyon) ועתיקים קצת פחות (פרסק'איל, Presqu'île) שלא ניזוקו מיד אדם במשך השנים ורק אותות הזמן ניכרים עליהם.

עם חיי תרבות, ספורט, תיירות וחיי לילה של עיר גדולה יחד עם חיי קהילה של עיר קטנה, ליון התגלתה כאחת הערים המבטיחות ביותר בצרפת.

ליון נגישה בקלות מכל כיוון, כולל המדינות השכנות שלה גרמניה, איטליה ושוויץ.

ליון מחולקת לתשע שכונות ולכל אחת אישיות ואווירה משלהן, מה שמאפשר ליצור קהילה שמרגישה יותר כמו חיים בכפר קטן מאשר עיר שוקקת.

בשנות החמישים של המאה הקודמת, העיר היתה מוזנחת מאוד ורוויות פשע. ראש העיר שאך נבחר, התווה מדיניות והקצה כספים לשיפוץ העיר. השיפוץ המאסיבי נעשה בעשרים השנים בין שנות השמונים ועד סוף התשעים. היום העיר נקייה מאוד והרוב הגדול של הבתים צבועים כחדשים, הכנסיות ברובן נוקו והן צחות ולבנות, ונדמה שהיא עיר שנעים לחיות בה ובכל מקרה נעים לטייל בה.

אחד האמצעים שבו נקטו כדי לשפר את חזות העיר הוא ציורי הקיר הענקיים על בתי העיר – שיתוף פעולה בין אגודת האמנים שהוקמה לשם כך לבין תושבי האזור בו צוירו הציורים.

ציור הקיר של אנשי ליון

היסטוריה

ליון נוסדה ע"י הרומאים לפני 2000 שנה, ונבנתה לאט עם הזמן. היא מעולם לא נחרבה ומעולם לא נהרסה בשום סוג של אסון כך שכל המבנים עומדים על תילם כפי שהיו כשנבנו. העיר העתיקה של ליון היא העיר הקיימת העתיקה באירופה (שלא שוחזרה) והוכרזה בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

ראשוני המתיישבים המודרנים היו סוחרים איטלקים שהגיעו לכאן במאה ה-13. רחובות העיר אכן נותנים תחושה של רחוב איטלקי, בייחוד בצבעי הורוד והצהוב של הבתים. האיטלקים בנו בליון בנייה ייחודית מאוד: אבן ורודה כמו בטוסקנה. לצד כל בית מגדל גבוה ועגול, ובו גרם-מדרגות לולייני. חצרות פנימיות רבועות, מוקפות לוג'ות בכל קומה. הבתים צמודים, משולבים זה בזה, ויש מעברים מבית לבית, דרך חצרות ופרוזדורים ארוכים, המאפשרים להגיע מהנהר לגבעה מבלי להיזקק לרחובות הניצבים. מעברים אלה, המכונים טראבולות, ייחודיים לליון.

חדר מדרגות בטראבולה הארוכה, ליון

עיקר התעשייה של ליון כבר אז היתה תעשיית המשי והדפוס – שתיהן נעשו בתוך הבתים, וזה הנושא שהכתיב את הארכיטקטורה המיוחדת לליון –על מנת להכיל את הנולים הגדולים שנדרשו לתעשיית המשי נבנו בתים גבוהים במיוחד – מעל 4 מ' גובה. כך שאם יש 4-5 קומות לבניין – גובהו כפול מהרגיל. גרם המדרגות בולט, ופונה בד"כ כלפי החצר הפנימית ויש לו צורה אופיינית. גם בניינים חדשים מנסים לשמר את המסורת הזו.

חשוב לספר את הסיפור גם כדי להבין את מרקם העיר. סיפור המשי בליון מתחיל בערך במאה ה-13. סוחרי משי ונציאנים מגיעים לליון ומוצאים שהיא צומת דרכים טובה למסחר, הם ייסדו את העיר העתיקה שם החלה תעשיית המשי של אז, שיועדה עבור מלכים, ארמונות ואנשי כמורה. חל איסור גמור על מכירת משי למי שאינו שייך למעמדות הנ"ל.

תעשיית המשי גדלה בבת אחת במאה ה-18, אחרי המהפכה הצרפתית – האצולה נפלה, ארמונות וכנסיות נהרסו ונבזזו ואז עלה נפוליאון הראשון לשלטון והוא רצה לחדש את עטרת המלוכה, לפחות כמו בימי לואי ה-14. הזמנת משי גדולה הגיעה לליון – כך וכך מאות מטרים לוילונות ארמון ורסאי, וקטיפה (גם סוג של משי) עבור הספות והכורסאות, וכך וכך מאות מטרים לשמלות ובגדים אחרים, וזה היה תחילת תור הזהב של ליון.

כיוון שהעיר העתיקה היתה מיושבת בצפיפות, הוחלט לייבש את הביצות שהיוו את חצי האי פרסק'איל וליישב שם חלק מהתושבים. רק "גבעת העובדים" שהיום נקראת קרואה-רוס (קרואה= צלב, רוס=אדמדם – על שם צלב האבן בראש ההר) היתה ריקה – בראש הגבעה עמד מנזר שנותץ ונשרף במהלך המהפכה. אז כאן בנו מהר בתים לעובדים, שנראים כמו הבתים בעיר העתיקה, רק חשופים לחלוטין מקישוטים – כי למי היה זמן לקשט? יש הזמנת משי גדולה.

אולם, בשלהי המאה ה-18 ולאחריה, נמוגה תהילתה של ליון. בירת מחוז רון-אלפ מצאה את דרכה החדשה רק במחצית המאה ה-19 כעיר תעשייתית וכעירם של פועלים. במלחמת העולם ה-2 נודעה ליון כמרכז של תנועת הרזיסטנס (ההתנגדות) של הצרפתים לכובש הנאצי ומנהיגה של המחתרת, ז'אן מולין, נלכד בסופו של דבר באחד מפרבריה של העיר

באמצע המאה ה-20 גוועת תעשיית המשי היקרה בליון – אין לה כבר קונים, כי יש הרבה תחליפים זולים. היום, מייצרים בליון משי רק לתצוגות אופנה מאוד נחשבות, עבור הלובר ודומיו.

ליון גם נודעה בתעשיית הדפוס שלה.  שנים בודדות לאחר המצאת הדפוס בידי הגרמני גוטנברג הוקם בליון (1472) בית דפוס ונוספו לו אחרים (כחמישים במספר) שמוצריהם הופצו ברחבי אירופה.

בעידן הנוכחי ליון מוכרת לאוהדי הכדורגל באירופה בזכות קבוצת הכדורגל המקומית, אם כי זוהרה הועם עם נחיתתם של כוכבים עולמיים ביריבה, פריז סן-ג'רמן. חובבי הז'אנר המשטרתי יודעים שליון מארחת את מפקדת האינטרפול והמכורים לחדשות התוודעו לחברת החדשות של היבשת, Euronews, הממוקמת גם היא בליון.

מסלולי הליכה בליון

4 מסלולי הליכה מוצעים כאן:

ציורי הקיר בליון – סיור בחצי האי פרסק'איל בעקבות ציורי הקיר הגדולים

אמנות, תרבות וקניות בחצי האי פרסק'איל – מכיכר בלקור וצפונה

ארכיטקטורה וקניות בדרום חצי האי פרסק'איל

מסלול הליכה בעיר העתיקה של ליון ובגבעת פורבייר

כרטיס ליון סיטי

נקודה טובה למבקרים היא שרוב האטרקציות לא יעלו לכם אגורה: כנסיות, טראבולות, פארקים וכו'. למי שמתכוון לבקר במספר מוזיאונים (שהם כמעט האטרקציות היחידות שאינכם יכולים לראות בחינם), כרטיס ליון סיטי (Lyon City Card) עשוי לעניין. זה עולה 24.90 יורו ליום אחד, 33.90 יורו ליומיים ו-42.90 ל-3 ימים. הוא כולל נסיעות בלתי מוגבלות ברשת התחבורה הציבורית, דמי כניסה חינם או מופחתים למוזיאונים ותערוכות מרכזיות ואטרקציה אחת בחינם.

תחבורה ציבורית

העיר מרושתת אוטובוסים (C), טראם (T), פוניקולר ומטרו (M). התחנות נקיות ואסתטיות, יש תחושת בטחון בכולם.

אפשר לקנות חבילה של 10 כרטיסים – קרנה – (carnet) המשמשים לכל סוגי התחבורה.

יש תחנות אופניים רבות להשכרה ולמי שרוצה להספיק יותר, זו דרך בהחלט נוחה.

שורת אופניים להשכרה בליון; depositphotos

ארועים בעיר

שוק חג המולד (Marché de Noël à Lyon)– 27 בנובמבר-24 בדצמבר, Place Carnout

לא משנה מה התקופה של השנה (פרט ל-Fête des Lumières, שמתקיים כל שנה בתחילת דצמבר), התיירים עדיין לא רבים במיוחד והם מתרכזים בכמה אזורים קטנים, במיוחד בעיר העתיקה ובגבעת פורבייר, שבהם הרחובות להולכי הרגל צפופים במיוחד בסופי שבוע שטופי שמש.