מוזיאון אופיצי (Galleria degli Uffizi)

גלריית האופיצי היא המוזיאון הידוע ביותר בפירנצה, ואחד המפורסמים בעולם. המוזיאון ניצב בסמוך לנהר הארנו, בתוך מבנה שתוכנן בידי ג'ורג'ו וזארי במאה ה-16.הוא תופס את הקומה הראשונה והשנייה של הבניין הגדול.

המוזיאון מפורסם ברחבי העולם בזכות האוספים הבולטים שלו של פסלים וציורים עתיקים (מימי הביניים ועד לתקופה המודרנית). אוספי הציורים מתקופת המאה ה-14 ותקופת הרנסנס כוללים כמה יצירות מופת – ג'וטו, סימונה מרטיני, פיירו דלה פרנצ'סקה, ביאטו אנג'ליקו, פיליפו ליפי, סנדרו בוטיצ'לי, מנטנה, קורג'ו, לאונרדו דה וינצ'י, רפאל, מיכלאנג'לו וקראווג'ו, ועוד יצירות נוספות מימי הביניים, הרנסנס והבארוק.

יתרה מכך, הגלריה מתהדרת באוסף שלא יסולא בפז של פסלים עתיקים מאוסף משפחת מדיצ'י, המעטר את המסדרונות ומורכב מהעתקים רומיים עתיקים של פסלים יווניים שאבדו.

התחילו את הסיור בקומה השניה. להלן מתוארות תמונות הראויות להתבוננות

 

חדר A5 – האמנים לורנצטי (Lorenzetti) וסימונה מרטיני (Simone Martini)

ספין מזבח מהקתדרלה של סיינה שצויר בידי 2 אמנים צעירים מהאסכולה של דוצ'ו – סימונה מארטיני (1344-1285) וליפו ממי (Lippo Memmi). הציור מתאר את הבשורה, הרגע שבו יורד המלאך גבריאל משמים לפגוש את הבתולה הקדושה. בשמאלו הוא מחזיק ענף של זית, סמל השלום וימינו מורמת כאילו עומד הוא לדבר. הבתולה הקדושה הייתה שקועה בקריאה והמלאך הפתיע אותה. היא נרתעת בתנועה של יראת-כבוד וענווה בעודה מביטה במלאך. בין השניים ניצב אגרטל, ובו חבצלות, סמל הבתולים, ולמעלה בקשת מרכזית מחודדת, אנו רואים את היונה, סמל הרוח הקדושה, המוקפת מלאכים עם 4 כנפיים.

הדמויות מותאמות לצורתו המסובכת של הספין: כנפיו של המלאך ממוסגרות בקשת המחודדת משמאל, ודמותה של הבתולה נרתעת אל מחסה הקשת המחודדת מימין, בעוד שהאגרטל והיונה שמעליו ממלאים את החלל ביניהם.

סימונה מרטיני וליפו ממי, ספין מזבח מהקתדרלה של סיינה, מוזיאון אופיצי, פירנצה

אמברוג'ו לורנצטי, הצגת ישו בבית המקדש

מנהג פדיון הבן היהודי הפך לחג נוצרי. לפי המסופר בלוקס הביאו הורי ישו את בנם לטקס פדיון הבן אך שמעון, איש זקן וצדיק לקח את הילד בזרועותיו ובירך את אלוהים. בטקס נכחה גם זקנה שניחנה בכוח נבואי, חנה בת פנואל שמה.

בתמונה מתואר חלל פנים של כנסייה בעלת ספינה מרכזית, ההולך ומתמשך אל "עומק" התמונה ו-2 אגפים צדדיים. מאחורי מזבח הכנסייה נראה קודש הקודשים – חלל אפל עם עמודים משיש שחור וכותרות זהובות.

במישור הקדמי של התמונה, במרכז, מאחורי המזבח, יושב הכהן הגדול. משמאל נראית מריה, בידה שמיכה לעטיפת הילד, מאחוריה 2 מלווות ומאחוריהם יוסף, האב. מימין עומד שמעון הזקן ובזרועותיו ישו התינוק. לימינו בתמונה עומדת, כפופה קמעה, הנביאה הישישה חנה ובידה מגילה.

רצפת המבנה מתוארת כהולכת ונסוגה לעבר ה"עומק". כאן מתגלה אמברוג'ו כצייר השולט בחוקי הפרספקטיבה – צייר המקדים את זמנו. תיאור החלל – למרות היותו משכנע – הוא עדיין נסיוני ואיננו מבוסס על חישובים מתימטיים.

אמברוג'ו שם דגש חזק על התיאור "הפסיכולוגי" של הדמויות. אפשר להבחין בהפרשי הגילים של הדמויות, ברגשותיהם השונים בהתאם לסיפור המסופר ובתשומת הלב הנטורליסטית המוקדשת לתיאור ילד קטן המוצץ את אגודלו או גאוותה של אם צעירה.

ביצירה זו גלומים חידושיו בתחום תיאור המרחב המצוייר – הן בבחינת החלל אדריכלי המשכנע והן בהצבת דמויות בדרך אמינה בתוכו.

תיאור האוקטגון למעלה לא מדויק. לא יכול להיות שחמש הצלעות ביחד.

אמברוג'ו לורנצטי, הצגת ישו בבית המקדש, מוזיאון אופיצי, פירנצה

חדר A4 – ג'וטו (Giotto) וצ'ימבאוה (Cimabue)

מדונה על הכס, ג'וטו

שוב מריה מחזיקה את תינוקה כמעט באותה תנוחה שציירו אותה הציירים לפני ג'וטו אך כאן משהו השתנה: לפנינו דמות של אשה אנושית, דמות מוצקה ובעלת נפח היושבת על כס. תחושת הנפח נוצרת באמצעות הצללה (צוואר, סנטר, צדי הפנים). מריה מכוסה מכף רגל ועד ראש במעיל הכחול אך ג'וטו "פתח" את שולי המעיל וגילה לצופים את השמלה הלבנה שמתחת, העשויה בד דק, כמעט שקוף. התיאור נטורליסטי – חידוש מהפכני .  קפלי הבד של השמלה נופלים בטבעיות. מיקום הדמויות המשניות לצדיו של הכס ב-3 שורות הנראות כאילו הן באמת ניצבות זו מאחורי זו. הן תופסות מקום "ריאלי"בתוך חלל עם עומק. קיימת אחדות בין הדמויות ל"אדריכלות" – 2 השליחים המזוקנים בשורה העליונה – הקרובים לכס, מסתכלים אל עבר מריה והתינוק בעד פתחים צדדיים של הכס. מבטם, העובר דך הכיסא, יוצר קשר בינם לבין מריה. זה רעיון (יצירת קשר בין הדמויות) חדש לגמרי.

ג'וטו, מדונה על הכס, מוזיאון אופיצי, פירנצה

חדר A7 – לורנצו מונקו (Lorenzo Monaco) וג'נטילה דה פבריאנו (Gentile da Fabriano)

ג'נטילה דה פבריאנו – הערצת חכמי הקדם, יצירה שהוזמנה על ידי משפחת סטרוצי, אחת המשפחות העשירות בעיר. 

שימו לב לשלושת הקשתות כאשר בחלק המרכזי מתואר הנושא הראשי. למעלה, בחלק השמאלי נראית שיירת חכמי הקדם המודרכת על ידי כוכב בשמיים. באמצע הם רוכבים לעבר ירושלים ומימין הם מתוארים ברגע כניסתם לבית לחם. הציור מורכב משיירה מתמשכת ואין סופית של אנשי חצר בלבוש פאר היוצאים לצייד: הם מלווים בסוסים, כלים, בזים ועוד. שימו לב לחכם עם הגרבים האדומות – אחד מעבדיו מסיר את דורבנות הרכיבה מרגליו.

ג'נטילה דה פבריאנו, הערצת חכמי הקדם, מוזיאון אופיצי, פירנצה

"הכתרת מריה" של לורנצו מונקו

בחלק המרכזי של התמונה נראים מריה וישו, המניח את הכתר על ראשה של אמו. משני הצדדים ניצבים מלאכים וקדושים רבים המצוירים על רקע זהב.

 

חדר A8 – מזאצ'ו (Masaccio) וביאטו אנג'ליקו (Beato Angelico)

מזאצ'ו ומאזולינו, מריה וישו התינוק והקדושה אנה

תמונת מזבח שציירו שני אמנים במשותף – מזאצ'ו ומאזולינו. ציור מהמאה ה-15 כששלושת הדמויות מוצקות ושריריות, תופסות נפח אך ברקע האריג שטוח לגמרי

מזאצ'ו ומאזולינו, מריה וישו התינוק והקדושה אנה, מוזיאון אופיצי, פירנצה

חדר A10 – אנטוניו דל פולאיואלולו (Pollaiolo)

פולאיואלולו למד מחקרים אנטומיים. התיאור האנטומי בציוריו אמין.

הרקולס וההידרה 

הרקולס היה צריך להרוג את הידרה – מפלצת בעלת שבעה ראשים – שהפילה חיתתה על הארץ. ברגע שערף את אחד מראשיה של מייד צמחו שניים במקומו. בסוף הוא וחברו צרבו את ראשה בלפיד בוער ואז קברו אותו מתחת לסלע.  לבסוף נעץ הרקולס את חיצי קשתו בכיס המרה של המפלצת וכך הרגה. בתמונה רואים את הרקוס כשבידו הימנית אלה. המפלצת מתפתלת סביבו כשזנבה כרוך על רגלו. ההידרה מוצגת בדמות דרקון מכונף. פולאיואלולו הדגיש את המתח הבא לידי ביטוי בשרירים ואפילו בעצמותיו של הרקולס הבולטות תחת לעור. הוא מוצג בשיא יכולתו הפיזית. הרקע הוא נוף פתוח – האדמה בחלק התחתון והשמיים בחצי העליון. תיאור מיקרוסקופי של העיר פירנצה.

אנטוניו דל פולאיואלולו, הרקולס וההידרה, מוזיאון אופיצי, פירנצה

הרקולס נאבק עם הענק אנתיאוס

אנתיאוס, בנו של פוסידון, נהג לאלץ את האנשים להיאבק איתו ובגולגולותיהם ריצף את גג מקדש אביו. אנתיאוס היה בלתי מנוצח כל עוד נגעו רגליו באדמה, שכן הקרקע הייתה מחדשת את כוחותיו (אימו הייתה גאיה, אלת האדמה). הרקולס נוכח שאינו יכול להכריעו ולכן הרים אותו, השהה אותו באוויר עד שנחלש, ואז מעך את צלעותיו והמיתו. בציור נראים שני מתאבקים עם תנוחות של גוף האדם במצבי מתח שרירי, מלאי אנרגיה וחיות.

אנטוניו דל פולאיואלולו, הרקולס נאבק עם הענק אנתיאוס, מוזיאון אופיצי, פירנצה

חדר A9 – פאולו אוצ'לו (Paolo Uccello), פיירו דלה פרנצ'סקה (Piero della Francesca) ופיליפו ליפי (Filippo Lippi)

פיירו דלה פרנצ'סקה, דיוקן פדריגו דה מונטפלטרו ודיוקן בטיסטה ספורצה

פיירו דלה פרנצ'סקה היה אחד הראשונים בין אמני המאה ה-15 שיצר דיוקנאות מצויירים. זהו ציורי דיוקן של הדוכם פרדריגו דה מופלטרו ואשתו, פונים זה אל זה, על רקע נוף פנורמי מרשים. בצד השני של הדיוקן הכפול מתוארים הדוכס ואשתו כשהם נכנסים במסע ניצחון לעולם התהילה. מתחת לתמונות כיתובים המהללים את פדריגו, פעם ישירות אותו ופעם בעקיפין דרך תכונותיה הצייתניות של אשתו.

פאולו אוצ'לו, קרב סן רומנו

הקרב שניטש בין פירנצה לסיינה. משפחת מדיצ'י החליטה להנציח את הקרב אל אחד מקירות ארמון מדיצ'י. הם הזמינו שלוש תמונות המתארות שלושה שלבים שונים ממהלך הקרב. אחת מהן נמצאת כאן במוזיאון. התמונוה ציורה על משטח עץ (תחליף זול לשטיחי הקיר היקרים מאוד)

פאולו אוצ'לו, קרב סן רומנו, מוזיאון אופיצי, פירנצה

פרא פיליפו ליפי (Filippo Lippi) – מדונה וילדה, 1455

פניה של מריה עדינות וידיה מצגות בתנחות תפילה. שימו לב למלאכים התומכים בתינוק השמנמן.

פיליפו ליפי, מדונה וילדה, CC BY-SA 4.0, מוזיאון אופיצי, פירנצה

להזמנת כרטיסים מראש, עם יום ושעה – B-ticket


מקומות ומסלולים באיזור