מוזיאון יצירות הקתדרלה (Museo dell'Opera del Duomo) בפירנצה

מוזיאון יצירות הקתדרלה הוא אחד מהמוזיאונים החשובים ביותר בפירנצה, הממוקם ממש בסמוך לקתדרלת סנטה מריה דל פיורה. המוזיאון הוקם בשנת 1891, והוא מציג את האוצרות האמנותיים וההיסטוריים של הקתדרלה ושל מבנים נלווים כמו מגדל הפעמונים ובית הטבילה (הבפטיסטריום של סן ג'ובאני).

המוזיאון מכיל אוסף יוצא דופן של פסלים, תבליטים, ויצירות אמנות שנוצרו על ידי אמנים מובילים של הרנסנס והתקופה הגותית. יצירות רבות הוסרו מהמקומות המקוריים שלהן (בקתדרלה, במגדל הפעמונים או בבית הטבילה) כדי לשמור עליהן מהשפעות מזג האוויר.

המוזיאון עבר שיפוץ משמעותי ונפתח מחדש בשנת 2015. השיפוץ הגדיל את שטחו והוא מחולק לחדרים שונים המציגים את ההיסטוריה של בניית הקתדרלה ואת האמנות הדתית הקשורה אליה. המבנה החדשני כולל שחזור של חזית הקתדרלה המקורית מהמאה ה-14.

זוהי הזדמנות נעימה להתבונן ביצירות האמנות שההעתקים שלם מוצגים בקתדרלה, מגדל הפעמונים ובית הטבילה, מבלי לחוש את ההמולה והצפיפות שמלווים בצפייה ביצירות אלו במקומות אלו.

אחת האטרקציות הגדולות ביותר במוזיאון הן שלושת הדלתות של בית הטבילה של העיר. הן נמצאות ב-Sala del Paradiso, חדר מספר 6 בקומת הקרקע. שלושת השערים המקוריים של בית הטבילה ניצבים אחד ליד השני ואפשר לראותם בנחת וממש מקרוב.

במרכז נמצאים "שערי גן העדן" המקוריים – דלתות הברונזה המזרחיות של בית הטבילה, שעוצבו על ידי לורנצו גיברטי. היצירה, הכוללת עשרה לוחות מפורטים המספרים סיפורים מהתנ"ך, נחשבת לשיא האמנות של הרנסנס. ההעתק של הדלת מוצב כיום במקום הדלתות המקוריות.

דלתות "גן העדן", גיברטי, מוזיאון הקתדרלה בפירנצה; By Yair Haklai, CC BY-SA 4.0

מצד ימין להם נמצאות "הדלתות הצפוניות" המקוריות שנוצרו אף הם על ידי גיברטי.

הדלתות הצפוניות של בית הטבילה, לורנצו גיברטי, מוזיאון הקתדרלה בפירנצה; By Sailko, CC BY 3.0

מצד שמאל עומדות "הדלתות הדרומיות" המקוריות שהן הוותיקות מבין שלוש מערכות הדלתות המפוארות המעטרות את בית הטבילה. הן נוצרו על ידי האמן אנדריאה פיזאנו (Andrea Pisano) בשנים 1330–1336 ונחשבות לדוגמה מרהיבה של אמנות גותית מוקדמת.

הדלתות הדרומיות של בית הטבילה של פירנצה; By Kandi, CC BY-SA 3.0

עוד באולם זה נמצאים פסלים מקוריים מהקתדרלה של מריה הקדושה, קדושים נוצריים ודמויות תנ"כיות. בין השאר נמצאים פה הפסלים של סנט מרקוס של ניקולו די פייטרו למברטי וסנט ג'ון האוונגליסט של דונטלו.

מרקוס הקדוש, Lamberti Niccolò di Pietro detto Pela, אולם גן העדן, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

Donatello, Saint John the Evangelist, אולם גן העדן, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

החדר ליד (חדר מספר 4-5), Galleria delle sculture, מרשים אף הוא בתצוגה שלו. בגלריה זו מוצגות עבודות מבית הטבילה ומצדי הקתדרלה, וכן המסגרות האחוריות של דלתות הברונזה של בית הטבילה. בקצה הימני מוצג דגם עץ של חזית ימי הביניים של הקתדרלה וסרט המציג את סיפור בניית החזית.

בקומה הראשונה, מומלץ הביקור בחדר מספר 23, Sala delle Cantorie (אולם הקנטוריות).  הקנטוריות (Cantorie) הן גלריות שירה מקושטות ומפוארות, ששימשו כמקומות עמידה למקהלות בעת טקסים דתיים בקתדרלות. במוזיאון ניתן לראות שתי קנטוריות מפורסמות שהן יצירות מופת של האמנות הרנסנסית, שנוצרו על ידי שניים מגדולי האמנים של התקופה: לוקה דלה רוביה (Luca della Robbia) ודונטלו (Donatello). הן הוזמנו עבור הקתדרלה של פירנצה אך הועברו למוזיאון. הן מוצגות אחת מול השנייה באולם ייעודי המדגיש את יופיין ואת מקומן בהיסטוריה של האמנות הדתית בפירנצה. הן מהוות עדות לכישרון ולחדשנות של אמני הרנסנס ומאפשרות למבקרים לחוות את רוח התקופה באופן מוחשי.

שתי הקנטוריות  נועדו לתאר נושים הקשורים קשר הדוק עם המוזיקה והריקוד.

הקנטוריה של לוקה דלה רוביה

הראשונה מבין 2 הקנטוריות. היא נוצרה בשנים 1431–1438 על ידי לוקה דלה רוביה, שהתפרסם בזכות עבודות הטרקוטה המזוגגת שלו.

הקנטוריה של לוקה דלה רוביה, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

לוקה דלה רוביה השתמש כאן בשיש לבן כדי ליצור יצירה קלאסית ונקייה, עם תבליטים של ילדים שרים ורוקדים, המשדרים שמחה ופשטות. דמויות הילדים הן ביטוי לעקרון ההרמוניה והחן של הרנסנס, עם דגש על תנועה טבעית.

בין התומכות, ארבע לוחות מרובעים העשויים בתבליט. בקומה העליונה, המחולקת על ידי צמדי פילסטרים, ארבע לוחות מרובעים. על שלוש הרצועות האופקיות של הקנטוריה חקוקות מלים ממזמור ק"נ בספר תהילים:

"הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר; הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.
הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל; הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.
הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע; הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ: הַלְלוּ-יָהּ."

התבליטים שיצר לוקה מהווים פירוש חזותי לפסוקי התנ"ך והם קשורים קשר חזק למוזיקה של התקופה.

בלוח המצוי על הדופן השמאלי של הקנטוריה נראים נערים הקוראים קטע מוזיקלי על פי תווים הכתובים בספר.

נערים שרים, הקנטוריה של לוקה דלה רוביה, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

בלוח הימני של הקנטוריה, מתוארים שלושה נערים השרים על פי תווים מתוך מגילה ומאחוריהם שני נערים מקשיבים.

נערים שרים, הקנטוריה של לוקה דלה רוביה, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

התבליט הראשון משמאל בקומה העליונה מוקדש לפסוק "הללוהו בתקע שופר" – שלושה נערים משמאל ושלושה מימין יוצרים – יחד עם החצוצרות שבידיהם – מעין "שער" בצורת האות "ח". מתחת ל"שער" רוקדות בהתלהבות ארבע ילדות קטנות.

נערים מחצרצים, הקנטוריה של לוקה דלה רוביה, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

הלוח השני משמאל בקומה העליונה מוקדש לפסוק "הללוהו, בנבל וכנור". הוא מתאר 3 נערות המנגנות על כינורות עתיקים ומאחוריהן דמויות מקשיבות. במישור הקדמי יושבים שני ילדים ומנגנים, אף הם בכינורות עתיקים. שמלותיהן של הנערות המנגנות נראות "שקופות", כאילו הן עשויות בד דק ביותר הנדבק לגופן.

נערות מנגנות על כנורות עתיקים, הקנטוריה של לוקה דלה רוביה, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

הקנטוריה של דונטלו נוצרה על ידי דונטלו בין השנים 1433–1439. היא מורכבת מחמש תומכות מאסיביות הנושאות עליהן אנטבלטורה. מעליה מתנשאים חמישה צמדים של עמודים התומכים בקרניז הבולט החוצה. את המסגרת עיטר דונטלו במוטיבים קלסיים: מוטיב הביצה והרומח , עלי אקנטוס, עלי דקל, קונכיה, כד ומסיכות.

הקנטוריה של דונטלו, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

מאחורי העמודים רצים פוטי עליזים. הם מתגלים ונעלמים לסירוגין. הפוטי פורצים מהמסגרת אל המרחב רוקדים ושרים, צועקים, דוחפים, מושכים ובועטים האחד בשני. יש פה אפקט מרשים ביותר של תנועה חופשית ואנרגטית. הפוטי עשויים משיש אבל הרקע שבו הם מוצגים הוא תערובת של שיבוצי זכוכית מוזהבת ושיש צבעוני.

הפוטי העליזים בקנטוריה של דונטלו, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה; By I, Sailko, CC BY 2.5

הקנטוריה של לוקה דלה רוביה משדרת שלווה והרמוניה, עם גישה אידיאליסטית. לעומת הקנטוריה של דונטלו שבה הוא נוקט בגישה דינמית ומלאת חיים, המדגישה את האנושיות של הדמויות ואת תנועתן הטבעית. שתיהן משלימות זו את זו ומדגימות את המגוון והעומק של אמנות הרנסנס.

מגדל הפעמונים של ג'וטו (Campanile di Giotto), הצמוד לקתדרלת סנטה מריה דל פיורה, נחשב לאחד המונומנטים המפוארים של העיר. המגדל מקושט בפסלים ובתבליטים שנוצרו על ידי כמה מהאמנים המובילים של התקופה, כמו אנדראה פיזאנו ודונטלו, אחד מגדולי הפסלים של הרנסנס. הפסלים מציגים נושאים דתיים, אמנותיים ופילוסופיים.

הפסלים המקוריים של מגדל הפעמונים, שהיו פזורים בגומחות המגדל, הוסרו במאה ה-20 לצורך שימור ומוצגים כיום במוזיאון יצירות הקתדרלה, ב-Galleria del Campanile, קומה 1, חדר 14.

דונטלו יצר שני פסלים חשובים במיוחד עבור מגדל הפעמונים, הנחשבים לדוגמאות מופתיות של אמנות הרנסנס: הוא עיצב את פסליו והתאימם לגומחות תוך התחשבות במיקומן הגבוה, בקומה השלישי של המגדל.

פסל ירמיהו (Profeta Geremia), המכונה כך בגלל שם המופיע במגילה שהוא אוחז בידו.  דונטלו הציג את ירמיהו כדמות אנושית ומורכבת, עם הבעה מלאת דאגה ורצינות. תווי הפנים משקפים ריאליזם יוצא דופן, מה שמקנה לפסל תחושת נוכחות רגשית עמוקה.

הנביא ירמיהו של דונטלו, גלרית מגדל הפעמונים, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

פסל "זוקונה" (Zuccone)

הפסל השני ידוע גם בשם זוקונה, שפירושו "ראש דלעת", בשל קרחתו הבולטת. יש הסוברים שזוהי דמותו של הנביא חבקוק המוצגת כאדם פשוט וישיר, ללא אידיאליזציה מיותרת.

הראש הביצתי של הנביא מוטה כלפי מטה  – כל העיוותים הפרופורציונליים שיצר דונטלו בדמות (כמו ראש גדול ולא פרופורציוני וגוף ארוך מאוד) נועדו לצופה שרואה את הפסל מלמטה למעלה ולא חזיתי, בגלל המיקום במגדל. זה יוצר מגע ישיר בין דמות הנביא לבין הצופה העובר ברחוב. הגבות מכווצות מה שמורה על מאמץ רוחני פנימי ותחושת אחריות. זהו תיאור של נביא זעם החש את כובד השליחות שמוטלת עליו. היד הימנית נתונה ברצועה על הירך. אברי הגוף הגרומים מדגישים את גופו הכחוש והרזה של הנביא.

במוזיאון הוא עומד על הקרקע ולכן נראה לצופה במבט חזיתי ולא כמו במיקום המקורי שלו.

פסל "זוקונה" של דונטלו, גלריית המגדל, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה

כמו בפסל ירמיהו, דונטלו הדגיש ריאליזם פיזי ופסיכולוגי, עם תשומת לב לפרטים כמו קמטי עור וביטויים פנים.

מלבד עבודותיו של דונטלו, מגדל הפעמונים כולל גם עבודות של אמנים נוספים כמו הפנלים אנדראה פיזאנו ולוקה דלה רוביה. תבליטים ופסלים אלה מתארים נושאים מגוונים, כולל חיי אדם, אמנות, מדע, עבודת כפיים ותיאולוגיה.

בגומחות המגדל עצמו הוצבו העתקים מדויקים של הפסלים, כדי להמשיך ולשמר את היופי האמנותי של המגדל תוך הגנה על היצירות המקוריות.

עוד כמה יצירות חשובות שמומלץ לצפות בהן בסיור במוזיאון:

הפייטה של מיכלאנג'לו (Pietà Bandini) ב-Tribuna di Michelangelo, קומת קרקע, חדר 10

זוהי אחת היצירות העמוקות ביותר של מיכלאנג'לו, אשר נחשבת ליצירה בעלת מימד אישי ורגשי ייחודי. היא נוצרה בין השנים 1547–1555, כאשר מיכלאנג'לו היה כבר בשנות ה-70 לחייו. הוא התכוון שהפייטה תשמש לקברו שלו, אך לבסוף זנח את התוכנית. בשל תחושות של כישלון ותסכול, הוא ניסה לשבור את הפסל, אך הוא שוקם מאוחר יותר על ידי תלמידו טיברייו קלדיני (Tiberio Calcagni).

הפסל עשוי שיש לבן, החומר המזוהה ביותר עם עבודתו של מיכלאנג'לו. ניתן להבחין בסימני עבודה לא גמורים ובשברים שמעידים על ניסיון ההריסה.

הפייטה מציגה ארבע דמויות הקשורות להורדתו של ישו מהצלב:

1. ישו המת שגופו מתואר בריאליזם נוגע ללב, שברירי וחסר חיים. הדמות מונחת על זרועותיהן של הדמויות האחרות, משדרת תחושת משקל וחוסר אונים.
2. מריה הבתולה, האם האבלה מוצגת מאחור, אוחזת בגופו של בנה ברוך ובעצב עמוק. פניה מלאות הבעה ומעוררות הזדהות.
3. מריה מגדלנה ניצבת בצד ימין, עם הבעה מלאת חמלה ותנוחה תומכת.
4. ניקודמוס, דמותו עומדת בראש הקומפוזיציה, תומכת בגופו של ישו.

פייטה באנדיני של מיכלאנג'לו, מוזיאון יצירות הקתדרלה, פירנצה; By © Marie-Lan Nguyen, CC BY 2.5

הפייטה מוצגת באולם מיוחד, עם תאורה המבליטה את הדרמה והרגש שמקרין הפסל.

דונטלו, מריה מגדלנה, פסל מעץ. Sala della Maddalena, קומת קרקע, חדר 8, מהמזבח של מריה מגדלנה, בבפטיסטריום

דגם הכיפה של ברונלסקי – Galleria della Cupola, קומה 1, חדר 15

זהו דגם עץ מקורי שהוכן על ידי פיליפו ברונלסקי עבור הכיפה של הקתדרלה, אשר שינתה את פני האדריכלות של הרנסנס.

מסכת המוות של פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi) היא אחת הממצאים האיקוניים המיוחסים לאדריכל ולמהנדס הגאוני, אשר נחשב לחלוץ הרנסנס האיטלקי. המסכה נועדה לשמר את דמותו של ברונלסקי לאחר מותו ב-Galleria della Cupola – אולם 15

מסכות מוות היו נהוגות בתקופות היסטוריות רבות, ונוצרו כמעין תבנית מדויקת של פני הנפטר.

המסכה מציגה את פניו של ברונלסקי, כולל תווי הפנים המדויקים, קמטים וסימני גיל. היא עשויה מגבס, טכניקה נפוצה ליצירת מסכות מוות.

תהליך הכנת המסכה כלל יצירת תבנית מפניו של הנפטר זמן קצר לאחר מותו.

המסכה מייצגת דרך להנצחת אחד הדמויות המרכזיות ברנסנס האיטלקי, האיש שתכנן את הכיפה המרשימה של קתדרלת פירנצה.

מסיכת המוות של ברונולוסקי,

מומלץ לעלות לקומה האחרונה למרפסת הפנימית המספקת מבט ייחודי על כיפת הקתדרלה של ברונלסקי.