נוטו (Noto)

עיירה מדרום לסירקוזה, שהוקמה במאה ה-18 והחליפה את זו העתיקה, שנהרסה ברעש אדמה שפקד את האי בשנת 1693.

העיירה נבנתה מחדש במהירות (במרחק 10 ק"מ דרומית לעיר שנהרסה) בסגנון הבארוק ונבנתה באבן גיר לבנה המשווה לה מראה וצבע מיוחד בשעת שקיעה.

הרחובות, שתוכננו כגריד, מלאים  בכנסיות, ארמונות ומונומנטים בארוקיים אחרים. שלושת הרחובות הראשיים הולכים על ציר ממזרח למערב והם תמיד חשופים לשמש.

הרבה אמנים וארכיטקטים סיציליאניים שיתפו פעולה בשיקום של נוטו, בניצוחו של הדוכס ג'וזפה לנזה מקאמאסטרה (Camastra). אלה כוללים את פאולו לאביזי, וינצ'נזו סינאטרה (Vincenzo Sinatra) ורוזאריו גגליארדי (Rosario Gagliardi).

היום אפשר לראות את הביטוי המלא של אידיאלים העיצוביים הבארוקיים שלהם ברחבי נוטו – גנים, כיכרות, כנסיות ומדרגות עם תערובת מפוארת של חזיתות קמורות וקעורות וכל מיני פוטי, גריפינים ומסכות גרוטסקיות.

נוטו הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2002 ומאז החל תהליך של שיקום לאחר שנים רבות של הזנחה.

קל לכסות את העיירה ברגל בשעתיים-שלוש. המונומנטים העיקריים במרכז ההיסטורי מקובצים בין רחוב קורסו ויטוריו עמנואל המרכזי, שעובר דרך העיירה ממזרח למערב וויה קאבור המקבילה שלו מצפון.

חניה מומלצת: Parcheggio Centrale, הנמצאת בסוף ויה קאבור (Via Cavour).

מהחניה פנו אל קורסו ויטוריו עמנואלה, הרחוב הראשי בנוטו המלא מבנים בארוקיים מרשימים המקושטים בפסלים ובגילופים. הוא מנוקד על ידי שלוש כיכרות, לכל אחת מהן כנסיה משלה.

רחוב קורסו עמנואלה (Corso Vittorio Emsnuele) מתחיל בפורטה ריאלה (Porta Reale), קשת ניצחון מונומנטלית מהמאה ה-19. מעל הכניסה עומד שקנאי, סמל של סגפנות – התייחסות למלך פרדיננד השני שביקר בעיירה ה-1838 ומשני צדיו מגדל (מסמל כוח) וכלב ציד (מסמל נאמנות).

מאחורי השער נמצאים הגנים הציבוריים האלגנטיים (Giardino Pubblico) המנוקדים בבוגונווליות, עצי דקל ופסלי חזה משיש. זהו מקום פופולרי בקרב המקומיים כמקום מפגש

המשיכו ברחוב קורסו עמנואלה עד שתגיעו אל פינת Via Dogali e Santi. שם (במספר 142) נמצאת כנסיית כנסיית Chiesa di San Francesco d'Assisi all'Immacolata שנבנתה באמצע המאה ה-18 ועוצבה על ידי רוזאריו גגליארדי ווינצ'נזו סינאטרה עם חזית בארוקית פשוטה יחסית. גרם מדרגות מוביל למרפסת, עם פסל נאה של הבתולה במרכז. בכנסייה עבודות אמנות שהוסרו מהכנסייה הפרנציסקנית שננטשה בנוטו הישנה ((Noto Antica).

משמאל לכנסייה נמצא מנזר Monasterio del Santissimo Salvatore, הבולט בזכות המגדל האלגנטי המתנשא מעל לחזית העקומה. החלונות יפהפיים עם שבכת ברזל מחושלות, שמהדהדות מעבר לכביש בכנסיית סנטה קיארה (Chiesa di Santa Chiara) שתוכננה על ידי גגליארדי. עלו במדרגות למרפסת הפנורמית, שמשם נשקף נוף יפהפה של הקתדרלה והעיר (פתוח כל יום, 10:00-שעות הערב המאחרות בקיץ, אחר הצהריים בחורף; עלות לטיפוס: 2 יורו)

המשיכו אל כיכר כיכר העיר, Piazza Muicipio, שהיא כיכר מרשימה ביותר ויפה מבין שלושת כיכרות העיר. הכיכר גובלת בצד שמאל בארמון  דוצ'ציו (Palazzo Ducezio) בו שוכן בית העירייה קמור החזית ועם סדרה מרשימה של עמודים ומרפסות אבן. הארמון נבנה ב-1746 ועוצב על ידי סינאטרה. החלק העליון התווסף בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא מכיל את אולם העירייה ובפנים תוכלו לבקר ב-Sala degli Specchi (פתוח כל יום, 10:00-19:00; 10:00-18:00 בחורף; 2 יורו או 4 יורו כרטיס משולב עם Teatro Comunale), אולם אובלי עם קישוטי טיח מהמאה ה-18 ומראות שנוספו בסוף המאה ה-19. במאי-ספטמבר ובזמן החגים אפשר גם להגיע אל המרפסת.

ממול מוביל גרם מדרגות מוביל אל הקתדרלה (הכיפה וחלק ניכר מהספינה המרכזית התמוטטה בשנת 1996) שמאוגפת משני צידיה בגדר שיחים דמויי פרסה.

משמאל לקתדרלה רחוב צר (Largo Landolina) מוביל אל ארמון לאנדולינה (Landolina), מעונם של משפחה עתיקה ורבת עוצמה מהאצולה הנורמאנית. בחצר גרם מדרגות עם ספינקסים משני עבריו.

המשיכו בקורסו עמנואל והגיעו אל כנסיית סן דומניקו (Chiesa di San Domenico) המשקיפה על כיכר 16 במאי (Piazza XVI Maggio), כיכר ססגונית עם מזרקת הרקולס. הכיכר נשלטת על ידי החזית הקמורה והאלגנטית של הכנסייה שהקווים הנמרצים שלה מודגשים על ידי 2 קבוצות העמודים, המופרדים על ידי קרניז (אלמנט אדריכלי המופיע בחלק העליון של חזית המבנה או מעל פתחים מרכזיים בו. הקרניז מתאפיין בכך שהוא בולט תמיד מקו הקיר, הן לכיוון החזית והן לצדדי הקיר) גבוה.

לפני הכנסייה נמצא גן ציבורי עם מזרקה מהמאה ה-18 שנקראת על שמו של הגיבור המיתולוגי הרקולס

התיאטרון ממול, תיאטרון קומונלה ויטוריו עמנואל (Teatro Comunale Vittorio Emanuele) נראה מאופק בהשוואה לכנסייה. הוא מעוצב בסגנון ניאו-קלאסי טהור ביותר ובו אולם יפה (2 יורו או 4 יורו בשילוב עם כרטיס לאולם בפלאצו Ducezio).

חיזרו חזרה ברחוב קורסו עימנואלה, ואם אתם כאן בערב פנו שמאלה אל רחוב Via Rocco Pirri ובו ריכוז של מסעדות, מוזיקה ועוד….

אחת המסעדות הטובות כאן היא Ristorante Manna Noto.

רחוב נוסף השווה ביקור הוא הרחוב המקביל ל-Via Rocco Pirri והוא Via Nicolaci – אחד הרחובות היפים בעיר המשופע בארמונות בארוקיים עם מרפסות מקושטות.

כאן נערך, כל שנה, בחודש מאי, פסטיבל הפרחים המפורסם Infiorata. הרחוב מכוסה בשטיח ענק של פרחים צבעוניים שיצרו אמנים שמשתמשים בכותרת ליצירת יצירות אמנות מהממות, במקום במכחולים ובצבע הרגילים שלהם.

משמאלכם תראו את ארמון ניולאצ'י וילאדוראטה (Palazzo Nicolaci dei Principi di Villadorata) עם שש מרפסות נפלאות הנתמכות בשלל פסלים ופיתוחים (פתוח כל יום, 10:00-12:30 ו-15:30-17:30. השעות משתנות בחורף; 4 יורו; 0338-7427022)

הרחוב מטפס בעדינות ובסופו נמצאת כנסיית מונטוורגיניChiesa di Montevergine) ) שחזיתה המעוקלת האטרקטיבית מוקפת בשני מגדלי פעמונים שעוצבו על ידי סינטרה (פתוח שני-שבת, 10:00-13:00, 14:00-18:00 במרץ-אפריל ואוטוקובר, 15:30-19:00 במאי-יוני, 16:00-20:00 היולי וספטמבר, 16:00-21:00 באוגוסט; סגור בימי ראשון, הגישה למגדל הפעמונים, 2 יורו; 0931-835286), התוחמת את הרחוב.

כעת פנו לטייל ברחוב האלגנטי Via Camillo Benso Conte di Cavour. לאורכו מבנים מעניינים – במספר 48 נמצא פלאצו אסטוטו ( Palazzo Astuto), עם מרפסות ציוריות ומעקות עשויות מלאכת מחשבת בברזל מסולסל. מעניין גם פלאצו טריגונה (Palazzo Trigona) במספר 68, עם מרפסות מעוגלות המעטרות את החזית ואת החדרים.

האטרקציה המרכזית כאן היא דווקא הגלידה. המקום הכי טוב בכל האי לאכול בו גלידה נמצא פה. למקום קוראים Caffè Costanzo.

בר/קונדיטוריה/בית קפה שנחשב כאחד מיצרני הריבות ודברי המתיקה הכי טובים באזור הוא Caffè Sicilia.

מסעדה מעולה המשלבת אוכל מסורתי סיציליאני עם נגיעות מודרניות היא Ristorante Crocifisso.

מסעדה נוספת במרכז המציעה אוכל נהדר היא Ristorante Manna.