הונמורה (Honmura) הוא כפר השוכן בחוף המזרחי של נאושימה. זה החלק ההיסטורי של האי, כמו גם החלק שתיירים אוהבים לדבר עליו כשהם מזכירים את הרחובות הנחמדים של האי.
בהונמורה נמצא הנמל השני של האי (הנמל הראשי הוא נמל מיאנורה).
האטרקציה המרכזית כאן הם בתי האמנות ומוזיאון אנדו.
שימו לב – אין הרבה מקומות לשבת ולאכול בכפר. בימים גשומים הרבה מקומות סגורים! היערכו בהתאם!
כדאי גם לראות ולבקר בבית התרבות (Naoshima Hall) שהוקם ב-2015. על העיצוב המעניין מאוד של המבנה אחראי הירושי סמבוצ'י (Sambuichi). היכנסו פנימה לתוך האולם, אם הוא פתוח לקהל באותו יום, ותראו את אחד המבנים המעניינים ביותר בנאשימה. הגג מדמה גג של מקדש שינטו יפני וכל הפרטים מתבססים על ארכיטקטורה מסורתית של האי. מעבר למראה שלו, בחלקו העכשווי ובחלקו המסורתי, השימוש בטבע הוא זה שהופך את המבנה ליוצא דופן. במקרה של בית התרבות, הרוח משמשת לוויסות הטמפרטורה באופן טבעי.
הבניין זכה בפרסי עיצוב ושווה לראות אותו.
בית התרבות המרשים בהונמורה, נאושימה
עוד מקום מעניין מבחינה ארכיטקטונית הוא הטרמינל של הונמורה, גם הוא בעיצוב משרד SANNA והוא הוקם ב-2017.
הטרמינל בהונמורה בעיצוב משרד SANNA, נאושימה
בית קפה חמוד נמצא ליד הטרמינל שאותו מנהל זוג צעיר – הישיבה בחוץ (נכון רק במזג אוויר נעים). כאן תוכלו לשתות שוקו חם וקפה בליווי עוגת תפוחים טובה. לידו נמצא בית הקפה Garden, המגיש פיצות, עוגת תפוחים וגלידה. פתוח רביעי-שבת, 11:30-17:00; ביום ראשון, 13:00-17:00
בית הקפה הקטן ליד הטרמינל של הונמורה, בנאושימה
חצר בית הקפה הקטן בהונמורה, נאושימה
אבל העיקר בחלק הזה של האי הם 'בתי האמנות' כשהרעיון המרכזי של הפרויקט, שאותו הגה סוצי'רו פוקוטאקה נשיא 'קרן בנסה' (Benesse), היה להתקין יצירות אמנות ספציפיות למקום, – לא במוזיאון אלא בתוך בתים מסורתיים ישנים שמחוברים באופן עמוק עם ההיסטוריה של הכפר – דרך להביא אמנות עכשווית לחייהם של תושבי האי. הרעיון היה די ייחודי בזמן הקמתו, והוא שימש בסיס לפורמט של מספר רב של אתרי אמנות באיים הסמוכים כמו אינוג'ימה.
התוצאה לא לגמרי הגשימה את חלומותיו של פוקוטאקה שכן האמנות נשארת נפרדת במידת מה מחיי התושבים וכל בית הפך למיני מוזיאון (הרעיון המקורי של פוקוטאקה למעשה קרוב יותר למציאות בכמה מהאיים הקטנים והפחות מוכרים). עם זאת, הדבר סייע בהפיכת הונמורה לכפר התוסס, הפעיל והאידילי שהוא היום. זרם המבקרים לכפר הקטן עזר לשנות אותו ולהחיות אותו והפך את תושבי האי לתומכים נלהבים של אמנות עכשווית. בנוסף יוצר הפרוייקט אינטרקציה בין המבקרים לתושבים המקומיים.
הפרוייט החל ב-1998. יש כיום 7 בתים שפתוחים לציבור והם הוצגו לראשונה בתערוכה שהתקיימה 2006 בשם "Naoshima Standard 2".
מסלול ההליכה המוצע כולל את כל הבתים והאתרים בהונמורה. ברצונכם תורידו בתים לבחירתכם. פרטים על כל אתר בהמשך המאמר.
התחילו ב-Honmura Lunge & Archiv– שם תקנו כרטיסים לבתי האמנות (כרטיס אחד לששת בתי האמנות – לקינזה יש להזמין ולתזמן מראש באתר ולמינאמידרה מקבלים זמן ביקור במקום).
משם גשו אל קאדויה (Kadoya) ובצאתכם ממנו משם לכו שמאלה וטפסו בשביל אל מקדש גואו (Go'o).
משם אל מוזיאון אנדו ולידו נמצא מינאמידרה (Minamidera) – חשוב לתזמן מראש!.
לכו אל בית התרבות של נאושימה Naoshima Hall ומשם אל Haisha.
בחזרה בכיוון הנמל עיברו דרך קינזה (Kinza) ולידו נמצא גוקאישו (Gokaisho). משם מרחק קצר (כ-300 מטרים) אל אישיבאשי (Ishibashi).
משם אל תחנת האוטובוס הקרובה או לתחנת ההסעה של מלונות בנסה (ליד הטרמינל).
קאדויה (Kadoya)
קאדויה היה הבניין הראשון בפרויקט בית האמנות שהושלם והוא גם שמו של הבית המקורי. הבית נבנה לפני כ-200 שנה, והוא שוחזר למראהו המקורי עם גימור טיח, לוחות עץ ארז מעושן ורעפים מסורתיים. תושבי העיר נאושימה השתתפו ביצירת היצירה 'Sea of Time' של טטסואו מיאג'ימה (Tatsuo Miyajima). עבודה זו שימשה גם הזדמנות להחדיר אמנות מודרנית בחייהם של תושבי האי.
מיאג'ימה, יליד טוקיו (1957), הפך את חלל הבית לבריכה רדודה שבתחתיתה מספרים דיגיטליים צבעוניים מתחלפים. באמצעות הצבע המשתנה של המספרים, קצב הבהובם בתוך הבית החשוך וריצודם במים, שואף מיאג'ימה להציג את הזמן החולף ולהדגיש את ההיבט התרבותי והחברתי שלו.
Sea of Time 98 בבית האמנות קאדויה בנאושימה
מינאמידרה (Minamidera) – 'Backside of the Moon' – 'הצד האחורי של הירח' (1999)
בניין חדש שתוכנן על ידי טדאו אנדו כדי להתאים לגודל העבודות של ג'יימס טורל. הסביבה הייתה פעם ביתם של חמישה מקדשים, כמו גם חורבות של טירה, מה שהופך אותה למרכז היסטורי ותרבותי של נאושימה. השם מינאמידרה (מילולית "מקדש דרומי") מבקש לשמר את הרעיון שהמקדשים שעמדו כאן תמכו רגשית בעם.
המבנה המלבני השחור הגדול אינו נראה כמו מקדש, אך האדריכל בחר בעץ חרוך כחומר העיקרי שלו בניגוד לבטון היחודי שלו, כדי להישאר נאמן לזהות החזותית של הונמורה. המבנה נמוך והגג שטוח וכמעט מרחף. מבנה הגג מעניין והוא מורכב מארבע מפלסים של מסגור עץ דק, כל אחד מותקן ב-90 מעלות לזה שמתחתיו. השכבות של המסגור חייבות להיות בהשראת שכבות הגג האופייניות של מקדשים יפניים מסורתיים.
התבוננות מדיטטיבית נותרה הפעילות העיקרית של המקום הודות ליצירות האמנות היחידות השוכנות בבניין. היצירה של ג'יימס טורל מבטיחה להפתיע אתכם ולהציע לכם חוויה מאוד ייחודית ובלתי צפויה.
אין טעם לתאר את החוויה שאתם עשויים לחוות כאן מכיוון שההפתעה היא חלק גדול מהחוויה לדעתי, אבל דעו לכם שהמיצב הזה, שמשתמש באור כמדיום העיקרי שלו, לא משתמש בחשמל, והמנגנון היחיד שתשתמשו בו הוא העין שלכם. זכרו זאת כאשר איש הצוות יוביל אתכם לספסל שבו תשבו בחושך ובדממה מוחלטת, כזו שלא חוויתם בעבר. מומלץ להצטייד בסבלנות מכיוון שחווית 'Backside of the Moon' נמשכת כ-10 דקות.
ועוד דבר שאופיני לעבודות של אנדו – ההליכה לכניסה לתערוכה היא תמיד מרכיב מרכזי ביצירה הארכיטקטונית שלו. במקרה זה, לאחר חציית קצה אחד של הבניין, השביל מתפתל ומוביל אל החלל שבו טורל מציג את המיצב שלו.
במרכז המבקרים בהונמורה בו תקנו את הכרטיסים לבתי האמנות גם תקבלו את הזמן בו תצטרכו להגיע אל מינאמידרה מכיוון שמספר אנשים (כולל ילדים) בכל כניסה מוגבל. לא תוכלו להיכנס לאחר הזמן המודפס על הכרטיס. את הכרטיסים המתוזמנים תוכלו לקנות באותו יום אלא אם אתם שוהים במלונות בנסה (ואז תוכלו לתזמן ולקנות את הכרטיס יום קודם).
קינזה (Kinza) – Being Given (שנת 2001)
כמו קאדויה, גם קינזה הוא הכינוי של הבית שעמד שם בעבר. במקור, הוא שימש כנראה לאירוח "דייגי יום", אך אז "נכבש" על ידי משפחה עד שננטש ב-1996.
אלמנטים מבניים עיקריים, כמו הגג והעמודים, מנצלים את הטכניקות המסורתיות המקוריות, אך המבנה עצמו, כולל הקירות החיצוניים, הפך ליצירת אמנות. האמנית ריי נאיטו (Rei Naito) יצרה מרחב חדש על ידי הוספה עדינה לחיבורים הקיימים.
שלוש שנים ארכה עבודת השיפוץ של הבית שכן האמנית רצתה לשמור על מבנה הבית – במיוחד הנגרות שלו – שלם ככל האפשר, והיא עשתה הרבה מהעיצוב והשיפוץ בעצמה ובעבודה ידנית.
הביקור ב-Being Given הוא חוויה די ייחודית שכן רק אדם אחד יכול להיכנס לבית בכל פעם ולמשך 15 דקות.
כרטיסים לעבודה זו יש לרכוש מראש ולתאם זמן. כרטיס הכניסה לקינזו לא נכלל בכרטיס הכניסה ליתר הבתים.
עבודה מפורסמת אחרת של ריי נאיטו היא "Matrix" במוזיאון האמנות של טשימה. בנוסף הציגה את המיצב "שני חיים" (2017) במוזיאון תל אביב.
שעות פעילות:
10:00 – 13:00 / 14:30 – 16:00 (1 באוקטובר – היום האחרון של פברואר)
10:30-13:00; 14:30-16:30 (מרץ-ספטמבר)
סגור: שני עד רביעי (חוץ מחגים לאומיים)
מקדש גואו (Go'o) – 'פרופורציה מתאימה' (2002)
הירושי סוגימוטו תכנן את הבניין הזה כדי להתאימו לשחזור של מקדש גואו, המתוארך לתקופת אדו. מקדש זה היה בסיס רוחני של אנשי הכפר במשך זמן רב. כשב'בנסה' חיפשו מקומות לפרויקט בית האמנות, כמה מתושבי האי הציעו את המקדש ההרוס. הרעיון אושר והירושי סוגימוטו הוזמן לעצב ולבנות אותו מחדש.
הכניסה למקדש Go'o בנאושימה
עם זאת, במקום לבנות אותו מחדש בצורה של מקדשים עכשוויים, הוא החליט לעצב אותו בסגנון האדריכלות שינמי-זוקורי, המשקף את סגנון השינטו המוקדם. באותם זמנים, כשהשינטואיזם התגבש, האמינו שהקאמי (אלוהויות) חיים באלמנטים טבעיים בולטים (עץ עתיק, אבן גדולה וכו'). בהתבסס על רעיון זה, החליט סוגימוטו לרכז את המקדש סביב אבן גרניט שטוחה במשקל 24 טון שתשמש כ"Iwakura" (משכן קאמי). בנוסף, הוסיף מערכת מדרגות עשויה זכוכית שעוברת מהבניין הראשי אל מתחת לאבן.
מקדש Go’o עם מדרגות הזכוכית המובילות אליו, נאושימה
מדרגות הזכוכית עולות מסופו של מסדרון תת-קרקעי נגיש הנמצא בצד הגבעה ומזכיר למבקר kofun (מאוזוליאום עתיקים שהיו עכשווים בזמן שבו שינמי-זוקורי היה הסגנון העיקרי של המקדשים ביפן). אור יום חודר לשטח התת-קרקעי ממדרגות הזכוכית, ובימים גשומים נוצרת בריכה מחזירה מהמים החודרים, המעוררת את הרושם שהמדרגות מרחיקות עוד יותר במורד הקרביים של האדמה.
האולם הראשי ואולם הפולחן מבוססים על סגנון האדריכלות המוקדמת של המקדשים כמו גם על הרגישות האסתטית של האמן עצמו.
לא ניתן להבחין בין המקדש לבין יצירות האמנות והשם "פרופורציה מתאימה" מגיע מהרעיון שאלוהויות שוכנות במרחבים ובמיקומים בעלי פרופורציות מסוימות.
ישיבשי (Ishibashi) – המפלים (2006), הגן של קו (2009)
בעבר היה זה ביתה של משפחת ישיבשי, שהיו יצרני מלח בתקופת מייג'י (אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20), הוא שימש כביתה הפרטי עד אפריל 2001. משפחת ישיבשי הייתה אחת המשפחות העשירות באי והבית שלה היה אחד הגדולים אם לא הגדולים ביותר.
תעשיית ייצור המלח פרנסה בכבוד, במשך שנים רבות, את אנשי נאושימה, עד שהממשלה שלאחר המלחמה סגרה את הייצור המסורתי בים הפנימי של סטו כדי לתעש ולהעביר אותו למקום אחר ביפן. לכן שחזור הבית היה חשוב להבנת ההיסטוריה והתרבות של נאושימה.
הירושי סנג'יו (Hiroshi Senju) בילה חמש שנים בהפיכתו של מרחב זה, של "זיכרון מוחשי", ליצירת אמנות.
בית האמנות Ishibashi, נאושימה
By 松岡明芳 – 松岡明芳, CC BY-SA 3.0
עם ההחלטה על הסבת הבית ל"בית אמנות", ניתנה תשומת לב מיוחדת לשיפוץ המבנה, שעבר שינויים מינוריים, על מנת לשרש את יצירות האמנות בהיסטוריה של הבית ושל האי. ואכן, מכל בתי האמנות, אישיבאשי הוא זה שנראה הכי כמו בית נאושימה מסורתי, פשוט כי הוא כזה.
בחדר הראשי של הבית נמצאים ציורים שונים בגדלים שונים של הירושי סנג'יו. הם מייצגים נופים פחות או יותר מופשטים ויחד, עם הגן המחודש, הם מהווים את הגן של Ku (Ku פירושו "ריקנות").
תוך כדי הליכה לאורך המסדרונות, תגיעו למחסן לשעבר שבו יצירת האמנות השנייה, המפלים, שתופסת קיר שלם. האם הציור מייצג מפלים או שמא זרמי מלח נופלים למים? אתם מחליטו, אבל בכל מקרה, זה מדהים ביופיו.
ואם אתם תוהים מדוע יש גשר אבן זעיר בחצר הפנימית, דעו כי ישיבשי פירושו "גשר אבן" ביפנית, אז אני מניחה שזו הלצה של האמן או האדריכל.
גוקאישו (Gokaisho) של יושיהירו סודה ((Yoshihiro Suda)) (2006)
השם Gokaisho (מילולית "מקום לשחק בו") נגזר מהמנהג של תושבי האי לשחק את משחק הגו. בעל הבית אהב לשחק במשחק והיה מקבל את חבריו באופן קבוע בבית כדי להשתתף בתחביב האהוב עליהם. זה מה שהעניק למקום את שמו הנוכחי, Gokaisho שפירושו "לך לסלון".
יושיהירו סודה המיר את המבנה לחלל אמנות, ובתוכו מוצגת עבודתו "עץ האביב". בחצר נטוע עץ קמליה יפני אמיתי קטן הפורח בחמישה צבעים (מדצמבר ועד פברואר) ויוצרת אפקט ניגודי עם הקמליות של סודה בפנים.
עץ הקמליות בחצר בית האמנות Gokaisho בנאושימה
בבית עצמו שני חדרי טאטאמי קטנים משני צידי הכניסה וגן סלעים גדול שתופס את שאר החלל.
בחדר אחד מפוזרות 24 קמליות צבעוניות, בסידור בהשראת "הקמליות הנופלות" של גיושו הייאמי. מחסום במבוק מונע מהמבקרים להיכנס לחלל. בחדר השני, כלום. סתם עוד מחסום במבוק.וזה הכל. אם תתקרבו ותסתכלו יותר מקרוב תבינו שהפרחים הם לא פרחים אמיתיים. יושיהירו סודה גילף אותם מעץ. לא כל עץ, אלא מעץ הקמליה היפני שפורח בחמישה צבעים שונים. אם מסתכלים אפילו יותר מקרוב, החדר השני מכיל גם אמנות. מחסום הבמבוק אינו מחסום במבוק כלל אלא גם פסל מגולף מעץ הקמליה היפנית.
פרחי הקמליות מעץ ב-Gokaisho, נאושימה
חישה Haisha – "לשון חולמת/BOKKON-NOZOKI" (שנת 2006); שינרו אוהטאקה
היישה, כלומר "רופא שיניים", היה פעם ביתו ומשרדו של רופא שיניים, ושינרו אוהטאקה (Shinro Ohtake) המיר את הבניין כולו ליצירת אמנות. עדיין תוכלו למצוא מוטיבים דנטליים פה ושם ברחבי הבית.
בית האמנות Haisha מבחוץ, נאושימה
הבית משלב מערך אקלקטי של אלמנטים סגנוניים, המופיעים במקומות מסוימים כמו פסל, באחרים כמו ציור, ובאחרים כמו קולאז' או אלבום. כותרת העבודה, "לשון חולמת", מייצגת את התהליך של להחזיק משהו בפה ולהיזכר בחלום על ידי שיחזור הטעם והריח.
החומרים ששימשו לבניית המיצב מגיעים ממקורות שונים: בתים נטושים בנאושימה, מספנות ב-Uajima שבהן מתגורר האמן ועוד, כולל פסל החירות שנתרם על ידי מכון פצ'ינקו מ-Nigata.
"פסל החירות" בבית האמנות ב-Haisha, נאושימה
מידע מעשי לבתי האמנות
כרטיסים לביקור בבתים ניתן לרכוש ב-Honmura Lounge & Archive– מבנה ששימש בעבר כמרכול של קואופרטיב, והוסב במסגרת הפרויקט, ב-2001, למרכז מידע וחנות ספרים ומזכרות, בפרויקט שתכנן האדריכל רו נישיזאווה (Ryue Nishizawa).
לאורחי מלונות בנסה – אפשר לרכוש כרטיסים במלונות עצמם.
מחיר הכרטיס לששת הבתים הוא 1,050 ¥, מלבד Kinza, שזמין רק בתקופות מסוימות של השנה ודורש כרטיס נפרד והזמנה מראש.
כרטיס לבית בודד: 420 ין. תקף לבית אמנות אחד (לא כולל קינזה).
אנא עקבו אחר ההוראות שניתנו לכם על ידי הצוות וכתובות על הכרטיס שלכם.