מגלים מסלול
זהו. המסע באיסלנד מגיע לסופו. עוד קצת בטבע, עוד שירים, פרידות וסיכומים. מסיימים בעיר הבירה רייקיאוויק. שלום איסלנד היפהפיה, נתגעגע אלייך, לנופים שלך, לאנשים, למזג האוויר ובכלל…. לכל מה שיש בך. כתבה אחרונה בסדרה
הימים הקודמים: פאפינים וכל השאר – יומן מסע, חלק ו'
יום ב', 12/7 – בעצם היום האחרון
היום הזה מוקדש להר הגעש הקלה (Hekla) ולאזור לנדמנלאוגר (Landmannalaugar). הקלה הוא הר הגעש הפעיל ביותר באיסלנד. הוא מתפרץ אחת לכמה שנים. התפרצויות חוזרות ונשנות של הר הגעש מתחת לקרחון גרמו לשטפונות אדירים בחוף הדרומי של איסלנד ויצרו מדבריות חול שחור רחבות הנושקות לים.
"בשנת 1104 לספירה, ההקלה התפרץ והרס כל מה שנמצא ברדיוס 50 ק"מ סביבו. ההר התפרץ פעמים רבות נוספות ובשל ענני האפר הוולקני הנישאים מעליו וסביבו הוא נחשב לפתחו של הגיהינום. הקללה באירופה הייתה במשך שנים רבות: "לך להקלה". כל אחד ועזאזל שלו. בשנת 1840 ההר נדם למשך 100 שנים ואז בשנת 1947 הוא התפרץ ושלח ענן עצום של אפר וולקני לאוויר שהגיע עד לצפון רוסיה. ההתפרצויות נמשכו למעלה משנה והרסו חוות ושדות רבים. התפרצות גדולה נוספת ארעה בשנת 1970 ואחר כך בינואר 1991" (מהספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד").
הנריק משמיע לנו את "שיר השטן". אולי כדי להכניס אותנו לאווירה השטנית הקשורה בכוחות שמיוחסים להר.
הגענו למרגלות ההר, שם חתמנו על ספר האורחים. מסביב הכל שחור. רק כמה כתמי שלג לבנים מנקדים את ההר והמחזה ממש סוריאליסטי. ממשיכים לאזור לנדמנלאוגר.
"בעוד שרוב האי צבוע בצבעי אפור ושחור של בזלת, אזור הלנדמנלאוגר מרשים בצבעוניות הריו ועמקיו בשל סלעי הריוליט (סלע וולקני דומה לגרניט) שמרכיבים אותו. האיזור מדהים ביופיו ומרתק ברבגוניותו: מההרים הצבועים בצבעי אדום כתום, ירוק, חום ושחור, פורצים סילוני קיטור כבמעשנה. וביניהם, שדות של סלעי בזלת חדים ומשוננים, ומשטחים לבנים של פרחי ה"כותנה הארקטית".
לא נפקד מקומם של המים החמים הנובעים במקום ומתערבבים עם המים הקרים של נביעות אחרות ויחד יוצרים בבריכה ליד אכסניית הנוער, תנאי רחצה אידיאליים. רק בעיה קטנה אחת לא נפתרה עדיין: איך מחממים את האוויר הקר כך שייקל לצאת מהמים?
באכסניית הנוער נמצא מרכז מבקרים ובו ניתן לקבל מידע על הטיולים באיזור, הדרכה על המסעות הרגליים לדרום האי, ושירות הזמנת מקום לינה בבקתות ההרים שבדרך". ("איריס וחברים ממליצים איסלנד").
גם אנחנו עצרנו בחניון שליד אכסניית הנוער. היה די קר. החניון מסודר להפליא. אפילו לאבנים לחיזוק יסודות האוהלים אירגנו מקום מיוחד (וכמובן עליכם להחזיר אותן לשם אחרי סיום השימוש בהן). שתינו קפה, פגשנו תרמילאים ישראלים, יצאנו לראות את הבריכה החמה ושאלנו את עצמנו את אותה שאלה ששאלה איריס: איך יוצאים בקור הזה, בבגד-ים ורטובים? פגשנו גם רוכב אופניים, שעשה את כל הדרך לכאן על אופניו. מיקי ושלום, משוגעי האופניים, ראיינו אותו וביקשו לדעת את כל הפרטים הקשורים ברכיבה. מסתבר, שזה ממש לא קל לרכב כאן על אופניים, בייחוד אם אתה לבד. אבל אפשר להסתדר.
מכאן יצא שבועיים לפני שהגענו בחור ישראלי שקפא למוות. אין ספק, מוות מיותר! אנא, שימעו בקול המקומיים, הצטיידו בציוד המתאים לקור העז ששורר פה, קחו מפות מתאימות והאזינו לתחזיות מזג האוויר. הוא משתנה פה כל רגע!
איך מגיעים למרכז המבקרים?
מכביש מס' 1, אחרי Hella, פנו לכביש 26 פנימה עד הפניה ימינה לכביש F225 המוביל אל מרכז המבקרים.
יצאנו למסלול קצר בערוץ הנחל שליד החניון. אח"כ המשכנו הלאה. מראות הטבע מדהימים – הסלעים, הצבעים, המים וה…. סוסים. בדרך ראינו עדרי סוסים יפהפיים, שעליהם רכבו איסלנדים שיצאו בסוף השבוע לטיולים בשטח. הם דהרו והעלו אבק, צחקו ונהנו. עצרנו להביט בהם ואף דיברנו איתם. לקראת סוף היום הם פונים לאחת הבקתות כדי להתארגן ללינת הלילה. מראה הסוסים תמיד מלהיב!
זמן האוכל התקרב. הגענו לערוץ נחל, הוצאנו מהמכונית את הסנדוויצ'ים שהכינו לנו במלון, מים חמים ומרק וישבנו לאכול במקום הכי נפלא שיכול להיות עם מזג אוויר נהדר, מים, ירוק ו………גיטרה. ישבנו שם, עם המרק ביד, ושרנו. הנריק הוציא שירונים של שירים באנגלית ושרנו. שרנו במלוא המרץ ונהנינו. שעה של כיף ונחת! שעה של שקט ושלווה. לשעה זו עוד נתגעגע!
משם נסענו לכיוון היציאה דרך מעבר ההרים. דרך ארוכה ומקסימה. הנריק לא ויתר על עוד תצפיות על הנוף בדרך, למרות השעה המאוחרת. הגענו למלון מאוחר ובחצי שעה הסתדרנו לקראת ארוחת הערב האחרונה שלנו. מילות פרידה להנריק, הרבה מחמאות וסוף סוף כוס אוזו להנריק (שקיטר כל הזמן שהריח נהדר ושאנחנו לא מכבדים אותו, אבל בסופו של דבר הוא לא אהב את המשקה!). אחרי הארוחה עלינו לבר עם הגיטרה ושוב, לשיר! זיזי, איזי ואני הופענו ב"אריבידרצ'י רומא". מיקי והנריק חיקו אותנו – ממש מצחיק! שרנו, צחקנו עד שהעייפות הכריעה אותנו והלכנו לחדרים. לילה אחרון באיסלנד.
איך יוצאים לכביש 1?
נוסעים ממרכז המבקרים צפונה בכביש F208 ושמאלה (דרום-מערבה) על כביש F26 לכיוון כביש 32. בפגישה עם כביש 30 סעו בו עד המפגש עם כביש מס' 1.
מכביש זה פנו לכביש 34 לכיוון החוף אל עיירה קטנה בשם
יום ג', 13/7 – היום אחרון
בעצם רק חצי יום. מתוכנן לנו מסלול קצר (נסיעה דרומה על כביש 34) ועצירה בעיירה קטנה בשם סטוקסירי (Stokkseyri), שבה שוכן אחד מבתי גידול הלובסטרים הגדולים בעולם. שם היינו צריכים לאכול ארוחת צהריים במסעדת הלובסטרים Fjorubordid.
החלטנו שדי. רוצים לנסוע ישר לרייקיאוויק, לטייל קצת בעיר שלא הספקנו להתרשם ממנה ולסיים בארוחת צהריים במסעדה, שהנריק ימליץ עליה. וזה אכן מה שעשינו.
הגענו לעיר. היה גשום. החלטנו לטייל קצת ברחובות (נותר לנו מעט זמן), לעשות קניות ולגשת למסעדה. לא ממש התרשמנו מהעיר. הארוחה הייתה מצוינת (המסעדה כבר לא קיימת), עוד קצת מילות פרידה וזהו, יוצאים לשדה התעופה. שלום איסלנד!
הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.