מגלים מסלול
היום השני למסע באיסלנד. לאחר שינה טובה והסתגלות קצרה יוצאים לדרך לעבר חצי האי סנייפלסנס. על הנופים, על הציפורים, על השירה, על השפה והשמות, על המצב הכלכלי והחברתי ועל המלון הנהדר בסופו של היום – כל זה בפרק ב' של המסע
חלק ראשון של יומן המסע – עד קצה העולם
בבוקר היום השני, ארוחת הבוקר במלון היתה מגוונת, עשירה ומצוינת. כאן התוודענו בפעם הראשונה ללחם הנהדר של איסלנד: פריך, עשיר בתוספות וטעים מאוד. מיקי הביא את הדיסק של גידי גוב וניגן לנו מתוכו את "איזה אחלה עולם". הוא מתכוון להתחיל כל בוקר עם השיר הזה. הנריק הגיע לקחת אותנו: "גולדן דיין" – בוקר טוב. בשלב הזה חשבנו, שאלה המלים הראשונות מתוך עשרות אחרות שבטח נתעשר בהן במהלך המסע. מהר מאוד התבדינו. כמה שהשפה הזאת קשה. הנריק הצטער, שאין לנו ההזדמנות לבלות את סוף השבוע בעיר – לראות את כל האנשים החוגגים, שותים ומתהוללים כל הלילה (אל תשכחו – יש אור כל הזמן).
יצאנו לדרך. חצינו את נהר הלקסה (Laxa), שבו חזינו בדייגים שעומדים ודגים את דגי הסלמון הקופצים. ארנסט המינגווי אהב אף הוא לבוא לכאן לדוג. אגב, עלות הוצאת רשיון דייג של סלמונים היא 220,000 קרונות ליום אחד, כ-3,000 דולר!
היינו אמורים לנסוע במנהרה מתחת לפיורד ואלפיורדור (Hvalfjordur, פיורד הלוויתנים), אבל הנריק החליט שהדרך מסביב לפיורד יפהפייה וחבל להחמיץ אותה. מאוד מצא חן בעינינו. הנסיעה היא בין רכסי הרים ועמקים עטורי אגמים. עצרנו ליד מעגן, ששימש את האמריקנים והבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה (אגב, הכוחות האמריקנים עזבו את המקום רק באוגוסט 2006). הנוף אכן יפהפה!
עצרנו לשתות קפה ואת המצרכים שלנו לארוחת הצהריים – לחמניות, נקניקים, גבינות ושתיה – קנינו בסופרמרקט בעיירה Borgarnes.
פונים מערבה על כביש 54. הגענו לחצי האי סנייפלסנס (Snaefellsness).
עצרנו במקום בו יכולנו לצפות לראשונה בתופעת עמודי הבזלת – הלבה שהתקשתה בצורת משושים (מזכיר את בריכת המשושים שלנו). מרוב התלהבות, הבנים (שלום ומיקי) עשו מעשה, שגרם להנריק לעצור ולהרהר, אם אנו הקבוצה המתאימה להדריך אותה (זה מה שסיפר לנו אחר כך). רצינו לאכול שם, אבל הרוח היתה חזקה והחלטנו להמשיך ולחפש מקום מתאים יותר.
בדרך עצרנו במקום מוזר, Olkelda, בה יוצאים מברז מים מינרלים מוגזים. שתינו לרוויה.
הלכנו לראות כלבי ים בחוף יטרי טונגה (Ytri Tunga), אחד המקומות הטובים לראות כלבי ים באיסלנד. ירדנו לחוף וחיפשנו אותם. ראינו שניים שיושבים על סלע מרוחק. צפינו בהם דרך המשקפות והתקרבנו אליהם. הם שכבו והשתזפו. גם פה ויתרנו על רעיון האוכל בגלל הרוח. אין ספק, את הרוח לא לקחנו בחשבון. היא נושבת כ"כ בחוזקה, עד שהיא ממש מקפיאה אותך. אצלי האוזניים קפאו והחלו לכאוב. עדיין לא שלפתי את הכובע. לא הייתי מוכנה לרוח הזאת.
הגענו למקום הבא. עיירה קטנה בשם ארנארסטפי (Arnarstapi). בכניסה לעיירה ראינו את שחפיות הקוטב (Arctic Terns), שלא יהססו לתקוף כל מי שמתקרב אליהם או אל קיניהם.
עזבנו את המכונית ויצאנו לטייל. צי של כלי שייט והמון ציפורים. עלינו על שביל רגלי לכיוון הטנר (Hellnar), צפינו בשלל ציפורי הים המקננות לאורך הצוקים ובמערות הבזלת. המחזה העיקרי היה זה של ציפורי Kittywake (הנקראות Rita ע"י תושבי המקום) והלשלשת הלבנה שלהן בתוך הפירים השחורים של סלעי הלבה. גם על הסלעים במים היו ציפורים אלה. המראה מרהיב!
פה החלטנו שחייבים לאכול אחרת נתמוטט. מצאנו כר דשא התיישבנו ואכלנו. היינו רעבים למדי וזללנו הכל. אחרי זה ישבנו מחוץ למסעדה שנמצאת בכניסה לכפר, שתינו קפה, התענגנו על השמש ועל המוסיקה שהתנגנה מהגיטרה של הנריק והבנים לא ויתרו כמובן על השתיה החריפה (כבר בשדה התעופה בארץ נרכשו בקבוקי וודקה, אוזו ושרי הרינג לבנות).
משם נסענו לחוף דיופלנוסנדור (Djúpalónssandur) ואל מפרץ דריטוויק (Dritvik) הצמוד והלכנו מעט ברגל עד חוף הים המלא אבנים שחורות מסותתות ועגולות, כשהמים זורמים ומשמיעים רעש של אבנים המשתפשפות זו בזו. בקשת הסלע עם נוף הקרחון הצטלמנו. ביקרנו בשיחזור של הדייגים הקדומים וראינו את השרידים הרבים המפוזרים כאן של הספינה הבריטית, שטבעה מול החוף ב-1948. אך הכי מעניין היה לראות את הציפור Sandloa (שם רשמי: Ringed Plover, חופמי צווארון), ששומרת על הביצים שהטילה ומישהו טרח לסמן מעגל סביבם (כולם פה אוהבים ושומרים על הטבע). הציפור מגיבה כלפי כל מי שמתקרב למעגל עם הביצים ומנסה להרחיקו מהקן תוך כדי כך ששמה עצמה כפצועה כדי שינסו לתפוס אותה.
בקצהו של חצי האי נמצא הר הגעש סנייפל (Snaefell), שהקרחון סנייפליוקוטל (Snæfellsjökull) מכסה אותו. זהו המקום ממנו ירדו גיבורי ספרו של ז'ול וורן במסעם אל בטן האדמה. חצי האי שופע בחופים מבודדים ובכלבי ים הפוקדים את המפרצים הרבים שבו.
בצפון חצי האי יושבת עיירת נמל חמודה בשם סטיקישהולמר (Stykkishólmur) שבמפרץ בריידפיורדר (Breidhafjordhur). מכאן יוצאת מעבורת לחצי האי הצפוני יותר (לפיורדים המערביים) וכן לשייט תצפית בלוויתנים. בזמן השייט אוכלים צדפות חיות, שצוות הספינה שולה ממעמקי הים ומחלק חינם לנוסעים.
מומלץ לעצור במסעדה Sjávarpakkhúsið לקערת מרק פירות-ים.
את הלילה עשינו בכפר בודיר (Budir), שם יש מלון מיוחד, Hotel Budir, הבנוי על שפת הים ומשקיף אל פסגתו של קרחון הסנייפל. זהו מקום אידיאלי להתבודדות רומנטית ולצפייה באורות הצפוניים בחורף. המלון הוא בסיס טוב ליציאה לטיולי הליכה, צפייה בלווייתנים ורכיבה על סוסים. המסעדה שלו (שבה מומלצים הדגים והכבש) טוענת להיות המקום בו נולד המטבח האיסלנדי המודרני. המלון המקורי, שנבנה ב-1948, נשרף לפני מספר שנים. התחליף החדש שלו בן 28 חדרים מנסה לתת אווירה של חיי מותרות. הריהוט כפרי ונוח עם הדפסים עתיקים התלויים על הקירות הצבועים בצבעי שוקולד וקרם. אנחנו קיבלנו את חדר 23 הצופה לקרחון. האמבטיה נמצאת בחדר עצמו. הבעיה היא שחדר השירותים פתוח לחדר והמיטה בחלק האלכסוני הנמוך של התקרה.
מאוחר בלילה יצאנו איזי ואני לטייל בסביבה. היה קר מאוד. הלכנו לכיוון הכנסייה הקטנה והשחורה מהמאה ה-19, שהיא שכנתו היחידה של המלון הזה. משם יוצאים המון מסלולים רגליים אבל בגלל השעה המאוחרת והקור העז החלטנו לוותר (עשינו מספיק להיום, הלא כן?).
המשך המסע ב: קרחונים וגייזרים – יומן מסע, חלק ג'
הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.