סוסים וציפורים – יומן מסע, חלק ד'

צפייה בציפורים תוך כדי שייט, רכיבה על סוסים בלילה עם האור העמום של שעות הלילה המאוחרות, נסיון כושל לצפות בלוויתנים, מפלים, דגים, נהרות, וכרגיל – הרבה טבע! עוד יומיים נהדרים במרחבי איסלנד. כתבה רביעית ביומן המסע

החלק הקודם של יומן המסע – קרחונים וגייזרים – יומן מסע, חלק ג'

יום א', 4/7

ארוחת הבוקר הוגשה במטבח/חדר הקבלה של המלון. שולחן גדול ועליו דגים מלוחים, גבינה צהובה, נקניקים, לחמים, קורנפלקס, חלב ויוגורט וכמובן, קפה (ממכונה). אגב, הביאו איתכם סוכרזית מהבית. ברוב המקומות אין דבר כזה.

יצאנו לדרך (כל יום, בשעה 9:00 אנחנו מוכנים ליציאה).

נסענו מזרחה על כביש 75 ופנינו צפונה, על כביש 76 לאורך חופו המזרחי של הפיורד סקגפיורדור (Skagafjordur). ההרים הירוקים מסביב והים הם מראה מרהיב. הגענו לעיירה סיגליופיורדור (Siglufjörður), שהייתה ידועה בהרינג שלה. יש כאן מוזיאון בן שלושה מבנים המתאר את ההיסטוריה של תעשיית ההרינג במקום. זו פרחה עד שנות ה-60 ואז נעלמו ההרינגים לגמרי מהאזור. היום חיים התושבים מדייג ומסקי בחורף (מפולת שלגים ב-2021 הרסה את אתר הסקי). יש גם סכנות של מפולות שלגים. בעקבות מפולת קטלנית בשנות ה-50 סולקו בתים מתוואי השלג ונבנו מעצורי שלג. בחודש יולי מתקיים פה פסטיבל מוסיקה גדול.

נסענו משם. עצרנו בדרך להפסקה טכנית, אבל הבנים לא עמדו בפיתוי מול העוף בגריל שהוצע שם וקנו להם אותו (במקום גלידה שהתכוונו לקנות, כך אמרו). המשכנו לחוות סוסים שנמצאת ב-Varmilækur, כ-8 ק"מ מדרום ל-Varmahlíð, בו הוצגו לפנינו הסוסים האיסלנדים והודגמו כל חמשת סוגי הצעידות/דהרות שלהם (טלפון: 898-7756).

החלטנו להוציא לפועל את הרעיון של רכיבה על סוס איסלנדי. הגענו לחווה בשעה שקבענו מראש ושתי בנות בריטיות שהיו אחראיות על המקום, הורו לנו ללבוש קסדות. לפנינו הגיעה קבוצה קטנה והבנות נתנו את הסוסים לקבוצה הקודמת. תוך כדי ההמתנה הגיעה אחת הרוכבות בדהירה ולא הצליחה להשתלט על הסוס שלה! די נבהלנו. חלקנו החליטו שזהו, מוותרים על חווית הרכיבה על הסוסים. הנריק, שהבין שהבנות לא מכירות את הסוסים ושהן די טירוניות במקום, המליץ בפנינו לוותר על הרכיבה בחווה הזאת. הוא הבטיח שנעשה זאת במקום אחר.

בדרך חזרה עצרנו באותו פונדק דרכים עם העוף בגריל וכולנו אכלנו עוד עוף כזה (בתאבון רב).

הסוס האיסלנדי

סוס זה הוא סוס חזק מאוד. הוא די נמוך, אבל אם תקראו לו "פוני", המקומיים מאוד יעלבו. הם יפי-תואר ורעמת השיער שלהם בעלת הצבעים השונים משגעת. תראו פה בכל מקום ובגוונים שונים בסוס אחד, למשל זנב חום ורעמה בהירה. הסוס האיסלנדי נחשב כצאצא הישיר של הסוס הגרמני של ימי הביניים. זהו זן הסוסים היחיד באיסלנד כבר 1,100 שנה. זה נובע מכך, שמיד אחרי שהמתיישבים הראשונים הגיעו לכאן, נאסר לייבא סוסים אחרים כדי לשמור אותם מפני מחלות מדבקות. לכן, הסוס האיסלנדי הוא גזע טהור. עד היום, כל סוס שיוצא לתחרות מחוץ לאיסלנד, לא מוחזר לאי. את הרתמות המגיעות חזרה מחטאים היטב. כך שומרים על טהרת הגזע.

הסוס הזה אינו תובעני אבל חזק, דבר שאיפשר לתושבי האי בעבר הרחוק לנסוע בתנאי השטח הקשים כאן, להעביר סחורות מהחוות המבודדות ואליהן ולרכב למקום בו התכנס הפרלמנט כל שנה, אפילו מהמקומות הרחוקים ביותר. כיום, משמש הסוס לענפי הספורט ולפנאי. יש לו כמה צורות הליכה/דהירה: הליכה, טיפוף ודהירה ואחת הייחודית רק לו: Tölt. זה משהו שבין הליכה לריצה והרוכבים הדגימו לנו אותה, כאשר הם מחזיקים בידם כוס שתיה מלאה. אף טיפה לא נשפכה.

שיט בים הפתוח

חזרנו למלון, החלפנו בגדים ויצאנו לשייט. הלבוש הוא חלק חשוב מההנאה. ברגע שאתה לבוש חם ומוגן מהרוח החזקה, תוכל לשבת על הסיפון וליהנות מהנופים הנהדרים שנגלים בדרך ומהציפורים הרבות המקננות פה. הציפורים מלוות אותך לאורך כל השייט, עפות ליד האוניה, שטות במים, צוללות או מקננות על הסלעים שבאיים. בין השאר מצויים פה ה-Puffins, שהוא מעין עוף ים וגם הציפור הלאומית של איסלנד, Fulmar, יסעור גדול (Shearwaters), ברווזי ים (Gannets), ריסה (Kittiwakes), שכבר פגשנו בעבר, אוריה (Guillemots) בצבעי שחור-לבן עם המקור הצר ואחרים.

הציפורים המקננות בסלעים, מבט מהספינה, איסלנד

עברנו ליד שלושה איים עם תצורות שונות ומשונות, כאשר לכל אי סיפור משלו.

דראנגיי: אי טרשי, שריד של התפרצות הר געש

האגדה מספרת שהאי דראנגיי (Drangey) היה פעם מקום מושבם של "הרעים", טרולים או אַלפים. גברים שהגיעו לכאן כדי לאסוף ביצים וכדי לצוד ציפורים בצוקים של האי, נפלו אל מותם, כשהחבלים שעליהם טיפסו נחתכו באופן מסתורי. לבסוף, התנועה לאי כמעט נפסקה. אז גודמונדור (Guðmundur) הפך להיות הבישוף של העיירה Hólar. הוא היה אדם אדיב וקדוש ולכן זכה לכינוי, "הטוב". מכיוון שחלק מתפקידיו היה לחלק אוכל לעניים, בייחוד בחורף, הוא החליט לשלוח את אנשיו שוב לאי דראנג'י כדי לצוד ציפורים ולאסוף ביצים, אך שוב נהרגו חלק מהאנשים. כששמע זאת הבישוף, החליט לעשות משהו בנידון. הוא הגיע לאי עם כמה כמרים וחבית של מים קדושים והתחיל לברך את האי, תוך כדי ירידה למטה בצוקים עם חבל, תוך כדי שירת מזמורים והתזת מים קדושים. הוא כמעט סיים "לעבור" על כל האי, כאשר יד ענקית ושעירה יצאה מאחד הצוקים, אוחזת בסכין חדה וגדולה והתחילה לחתוך את החבל אליה היה קשור הבישוף. החבל לא נחתך כי היה טבול במים קדושים ולכן לא נהרס בידי כוחות הרשע. כשראה זאת היצור הרשע, הבין שלא יוכל להרוג את הבישוף. "הפסק את הברכה, אפילו הרעים צריכים מקום לגור בו", אמר. גודמונדור הפסיק לברך את האי והכריז על חלק זה של האי כמקום המגורים של הרשעים. על בני האדם נאסרה הכניסה. מאז, לא מגיעים אל המקום הזה. אף אחד לא מעז עד היום להגיע למקום מה שאפשר לקני הציפורים להתרבות מאוד (את המקום תוכלו לראות מסיפון הספינה). יתר האי "שוחרר" מציפורני הרשע והגישה אליו חופשית.

האי דראנג'י, איסלנד

סיפור נוסף קשור בגרטר (Grettir) החזק. גרטר הוא הפושע הכי מפורסם בסאגה האיסלנדית. כבחור צעיר התפרסם בזכות כוחו הרב. הוא הצליח להרוג שד בעל עוצמה, שלפני שמת הטיל עליו קללה האומרת שכל מה שיעשה ייהפך לרע, שלא יהיה לו מזל ושהוא ייהפך לרוצח ופושע. ואכן, הקללה התגשמה וגרטר נרדף ע"י החוק בעקבות סדרה של מקרי הרג ותקריות אלימות אחרות. אחרי 16 שנים של נדידה והסתתרות ברחבי האי הוא מצא לבסוף מפלט באי דראנג'י, שבו גר יחד עם אחיו Illugi והעבד שלו Glaumur. כאן הם גרו במשך שלוש שנים, צדו ציפורים, דגו דגים ואכלו ביצים. אך גם לכאן הגיעו אויביו ובשעה שהיה חלש בגלל מחלה ניצלו זאת יריביו והרגו אותו.

האי השני בסיור, מאלמי (Málmey), מכוסה בצמחייה ונראה כמו חלקת גן עדן. פעם הייתה פה חווה אבל מאז שהמשק נשרף לגמרי, ממש לפני חג המולד של שנת 1951, אף אחד לא גר פה יותר. האגדה מספרת, שלא עכברים ולא סוסים מצליחים לחיות על האי ואף זוג לא יכול לחיות פה יותר מ-20 שנה, אחרת האשה תיעלם או תשתגע!

האי מאלמיי, איסלנד

היעד השלישי הוא תורדרהופדי (Thordarhofdi), שנראה כמו אי, אבל הוא בעצם קייפ (cape) המחובר ליבשת. הקייפ הוא הר געש כבוי עם לוע בפסגה202 מ' מעל פני הים והמראה ממנו נהדר. הסלעים שלו יוצרים צורות מאוד מיוחדות וכאן תוכלו להפעיל את דמיונכם ולגלות דמויות שונות ומשונות כמו אלף (אחד השדים במסורת האיסלנדית), פיל ועוד.

ליהנות מהדגים שדגנו

לאחר שהפעלנו את דמיוננו ומצאנו דמויות של חיות ושדים בסלעים שבאיים, ניתנה לנו גם הזדמנות לדוג דגים. קיבלנו חכות והיטלנו אותן למים. לא ממש הצלחנו, אך אנשי הצוות כן הצליחו והשמחה הייתה רבה.

הדגים שהצלחתי לדוג, איסלנד

את הדגים הטריים שנדוגו זה עתה הביא הצוות למסעדה שבה אכלנו ביום הקודם (ומאוד נהנינו) ובה סעדנו גם באותו ערב. המסעדה נקראת Ólafshús (היום המסעדה שוכנת בבית ממול ונקראתKK  וגם תפריטה השתנה) והיא בבעלות אולפור יונסון, שגם מכין את הארוחות הנפלאות. לארוחת הערב הגישו לנו את המאכלים האופיניים: ראש כבש (כמו רגל קרושה), כריש ודג מיובש, שאוכלים אותו עם חמאה. שלום ניסה הכל ואני ניסיתי גם, מלבד הכריש. הדג המיובש מאוד יבש. הבנים אמרו, שהכריש טעים ביחד עם שנאפס איסלנדי קפוא, שמצא מאוד חן בעיניהם. אח"כ אכלנו סלט דג נא (אבל טרי-טרי, מהדגים שדגנו) בתיבול של בלסמי, שמן ופלפל גרוס. היה נהדר. אפילו הסקפטים נהנו ממנו. אח"כ חלק אכלו דג הדוק נהדר ברוטב קארי וחלק – כבש טעים. בסוף אכלנו מעין גבינת סקי עם פירות. טל' 453-6454.

מיד אח"כ יצאנו כולם לרכב על סוסים, חוץ מאיזי שהחליט שמספיק לו ליום אחד. יצאנו לטייל במשך שעה ורבע בשדות: הנופים, האוויר, הציפורים, האור והשמש השוקעת – מקסים.

הסוסים האיסלנדים, איסלנד

זיזי ואני לא הצלחנו במשך הרבה זמן להדהיר את הסוס. בשלב מסוים כבר הצלחתי לדהור, אבל זיזי נאלצה להתקדם יותר לאט ("הסוס לא רצה לדהור, חוץ מהירידה ששם התחשק לו"). הנריק היה אחרון. התחת כואב ויש שפשופים, אבל בסה"כ החוויה הייתה מאוד נעימה. חזרנו ב-1:30 בלילה (עדיין אור, זוכרים?).

יום ב', 5/7

עזבנו את המלון. על כביש 1 נסענו מזרחה. עברנו דרך מפלי גודפוס (Godafoss, "מפלי האלים"), שקיבלו את שמם בשל אירוע השלכת פסלי אלילים לתוכם כציון לאימוץ הדת הנוצרית באיסלנד בשנת 1000 לספירה. המפל נופל בקשת רחבה בשני אשדות רחבים בצדדים ואחד צר ביניהם. הגענו למגרש החנייה. משם שביל קצר מוביל לנקודת תצפית על המפלים. משם אפשר ללכת ברגל עד לצד השני של הכביש כדי לקנות מצרכים לארוחת הצהריים.

מפלי גודפוס

עצרנו בדרך ליד נהר לקסה (Laxa). ראינו אותו בזרימתו וטיילנו על גדתו. ראינו דייג שדג בשיטת ה- Fly-fishing (דייג באמצעות דמויות של מעופפים). המשכנו ועברנו את אקוריירי (Akureyri), בירת הצפון, שם עשינו הפסקה קצרה לגלידה, מילוי דלק וקפה.

הלאה לסקוטוסטדאגיגאר (Skútustaðagígar), שם נמצאים ה"לועות המדומים". "הלועות המדומים נוצרו, כשלבה שהתפרצה משני הרי געש, נשפכה לאגם, כלאה מים רותחים ואלה התפרצו דרכה ויצרו חרוטים קטומים בגדלים שונים. הלועות נקראים 'מדומים' כי עד כה לא התפרץ מהם דבר. במקום מתפתל שביל הליכה נוח המאפשר זוויות צילום נהדרות". (מתוך הספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד"). מבחינתנו, אפשר היה לוותר.

סקוטוסטדיר – הלועות המדומים

זהו, אנחנו באזור אגם מיוואטן (Mývatn, "אגם הזבובונים"). הצטיידנו ברשת, שתגן על פנינו מפני הברחשים הרבים המצויים במקום (כבר חווינו לפני זה התנפלויות של אלה על פנינו וחלקנו אף טעם אותם). אלה, אגב, מטילים את ביציהם במים הרדודים של האגם המשתרע על שטח של 37 קמ"ר ועומקו 2.5 מ' בלבד. זהו אחד האזורים הפעילים ביותר מבחינה גיאולוגית ומהיפים ביותר במדינה. האגם מוקף בהרי געש מהם אחד פעיל הנקרא קרפלה (Krafla). ההתפרצות האחרונה שלו הייתה בשנות השמונים. 50 איים נמצאים באגם והוא מהווה מקום קינון אידיאלי לעשרות אלפי עופות בני מינים רבים, בעיקר ברווזים. ההכרה בייחודו של האזור הביאה את ממשלת איסלנד להכריז על סביבות אגם מיוואטן כאזור שימור מיוחד. מספר ימי הגשם השנתי כאן הוא הנמוך באי ולכן זהו מקום אהוב לחופשה.

יש הרבה מסלולי הליכה מסביב למיוואטן. אחד מהם מוביל אל הר הגעש קוורפיאל (Hverfjall), שגובהו 425 מ' והוא בולט על רקע האגם. המסלול מגיע לפיסגת לוע ההר, שממנו תוכלו ליהנות מנוף מדהים. שביל אחר מוביל למערה גריוטגיאה (Grjotagja), שנמצאת בשבר שנוצר בשדה הלבה של קרפלה. המערה לא מאוד גדולה, אבל מלאה במים חמים, שבזכותם היא היתה יעד מבוקש עבור אוהבי הרחצה. אפשר לרדת לבריכה בסולם, אך טמפרטורת המים היום היא לפחות 50 מעלות צלסיוס, בעקבות ההתפרצות האחרונה של הר הגעש. לכן, זה לא רעיון כל-כך טוב להתרחץ פה. אנחנו הגענו עם המכונית וכאן אף סעדנו את ליבנו בארוחת צהריים, שאת מרכיביה קנינו בחנות שליד מפלי הגודאפוס.

השבר בשדה הלבה של קרפלה

נסענו מזרחה ולאחר ירידה מהכביש הראשי אל שביל עפר כבוש למחצה הגענו אל דימובורגיר (Dimmuborgir). במקום נראים סלעי לבה בצורות הנותנות דרור לדמיון. המון מונסטרים, אינדיאני עם אף שבור, זוגות מתנשקים ב"ארמון המלכים", ששם גם ראינו כתר, טרולים, נשר, ארנבת, אל בודהיסטי, נשיקה אסקימוסית ועוד. הסיבוב כאן ארך כשעה והיה מאוד יצירתי. ההליכה היא במערכת של שבילים נוחים ומסודרים, בין הגאיות והעמקים הקטנים שנפערו באזור.

דימובורגיר – האם זה זוג מדבר?

איך כל זה נוצר? שלטים עם הסברים וציורים נמצאים בכניסה לאתר. "הסלעים נוצרו לפני כ-2,000 שנה בעקבות התפרצותם של הרי הגעש שבסביבה. ההרים פלטו זרמי לבה גדולים, שיצרו אגם לבה ובריכה בה התערבלו גם סלעי לבה אדומים. אט-אט התקררו קטעי אגם ותוך כדי תהליך ההצטננות התגבשו עמודים בצורות שונות. התרוקנות פתאומית של האגם הותירה את מגדלי הלבה משוני הצורה".

שביל בדימובורגיר בין סלעי הלבה

שדה הלבה המעשן

משם נוסעים לליירניוקור (Leirhnjukur), גולת הכותרת של המקום. זהו אזור וולקני פעיל בהמשך הכביש, לפני "ויטי" (ראו בהמשך). ממגרש החנייה יוצא שביל לאזור עצמו. הליכה של 20 דקות. כאן אפשר לראות את משטחי הלבה ולאמוד לאיזו התפרצות הם שייכים: זאת שלפני 2,000 שנה, זאת שלפני 200 שנה או זאת שלפני 20 שנה. ההבדל הוא בכמות הצמחייה עליהם – הוותיקים כבר העלו צמחייה נמוכה, אלה שלפני 200 שנה כבר מעלים מוס (טחב) וה"חדשים" עדיין שחורים ועירומים לגמרי.

ליירניוקור

בהתחלה הקרקע מבעבעת, המים רותחים וקיטור גופריתי פורץ דרך השברים, הסדקים והסלעים החמים. הגופרית אוכלת את הסלע שהופך לצהוב. המשכנו במעלה השביל. שמענו עברית. שני זוגות הלכו לקראתנו. דבר ראשון, הבנים הנחו את הנריק להגיד להם משפט בעברית, אבל הנריק כבר מכיר אותנו ולא נכנס למלכודת. אז הלכו על שלב מס' 2 ושאלו את אחד הגברים על שמו של השני. ואז:"היי רוני, אתה לא זוכר אותי?" מאיפה? אין תשובה. ממשיכים הלאה ואז מבינים פתאום את גודל שדה הלבה, שזרמה פה בהתפרצות האחרונה. כל השדה עדיין מעלה אדים ויש המון חורים שמהם יוצא עשן. בעצם, עשן יש בכל מקום. כל האדמה רותחת והמרחק שאליו מגיעה הלבה הוא של קילומטרים רבים. לקחנו את הזמן. טיילנו בין הסלעים, אספנו חלק, זרקנו אחרים ומאוד התרשמנו. לדעת שמתחת לרגלינו הקרקע רוחשת וגועשת כל הזמן (חדרי המגמה רועשים מתחת לכל); לדעת שההר הזה צפוי להתפרץ שוב, אבל אף אחד לא יודע מתי.

עשן היוצא מתוך הסלע בליירניוקור

ויטי (Víti)

משם נסענו לאזור הר הגעש קרפלה (Krafla). עברנו דרך תחנת הכח הגיאותרמית (לייצור חשמל), שכמעט הושמדה בהתפרצות האחרונה שהיתה פה בשנים 1975-1984. התחנה מייצרת כוח ע"י סחיטת קיטור תת קרקעי. בדרך נראים הצינורות שמזרימים את מי המעיינות החמים אל היישובים שסביב האגם. בקצה כביש הגישה נמצא הוויטי (Viti, "גיהנום"). זהו לוע הר געש שבתוכו אגם כחול. קוטרו הוא 320 מ'. שביל מוביל אל תצפית ללוע.

הוויטי

צפייה בלווייתנים

חזרנו לכיוון הוסאוויק (Húsavik), למסעדה היושבת על חוף מפרץ סקיאלפנדי (Skjalfandi). ישבנו במרפסת המסעדה. מראה הסירות בנמל וההרים המושלגים ברקע משובב את העין. נהנינו מהשמש, הבנים שתו בירה והבנות – יין. לתיגבור הביאו הבנים וודקה בבקבוק מים (לא נעים!). האוכל לא היה טוב כמו זה שהתרגלנו אליו בעבר, אבל היה סביר: מרק פטריות, שני סוגי דגים, עוגה וקפה. האוניה שמחפשת לווייתנים יצאה לדרך ב-20:15. הים היה רגוע, השמיים בהירים, השמש בשמיים, הרוח נושבת ואנחנו מקווים שנראה לווייתנים. לצערנו, מה שראינו היו רק דולפינים. מראה מרהיב של משפחות דולפינים הצוללות ויוצאות מהמים. שלוש שעות של הפלגה. חלק נהנו חלק פחות, אבל בסה"כ היה נעים.

לישון הלכנו ב-1:30. המלון הוא Hotel Reynihlid, החדר נעים ונחמד וכרגיל, מאוד קטן (היום זהו מלון אחר לגמרי שנפתח ביולי 2018 עם מיצב ובו פריטים מהמלון הישן – Icelandair Hotel Myvatn).

הערה של איריס: "בהוסאוויק או בכל נמל אחר המציע שיט לוייתנים, כדאי שתשאלו אנשים שחזרו באותו יום משייט כזה מה ראו והאם הים רגוע או סוער. מידע מוקדם כזה יעזור לכם להחליט האם להצטרף לשייט" (מתוך "איריס וחברים ממליצים איסלנד"). אנחנו אכן שאלנו ונענינו, שלא נראו לווייתנים. מזג האוויר היה נעים וידענו שהים לא יהיה סוער אז החלטנו בכל זאת לצאת.

המשך המסע ב: בריכת משושים ובורות בוץ – איסלנד יומן מסע חלק ה'

הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.