עד קצה העולם – יומן מסע, חלק א'

יומן מסע זה מתאר את חוויותיה של קבוצה של שישה חברים, שיצאה לטיול של שבועיים באיסלנד.

הנסיעה הזאת יצאה לפועל בעקבות חלומם של זוג חברים: שלום וזיזי. כבר שנה לפני כן עמדו לנסוע, אבל בגלל בעיות של הרגע האחרון התבטלה הנסיעה. הפעם התאפשר גם למיקי ודרורה ולנו, טובה ואיזי, להצטרף לנסיעה ואנו מודים לשלום ולזיזי על כך.

את הנסיעה אירגן שלום, שחקר ולמד וקרא ויצר קשר עם חברת תיירות מקומית, שעליה קיבל המלצה. היה ברור לנו, שאנחנו יוצאים עם מדריך-נהג ורכב 4X4 המתאים לתנאי השטח הקשים שם. שבוע לפני היציאה התחלתי לקרוא על איסלנד. למדתי שמדובר באי שכולל בסה"כ כ- 280,000 תושבים (בערך כמספר התושבים בת"א), אנשים בלונדינים, בעלי עיניים בהירות, גבוהים ובעיקר נחמדים. מזג האוויר הצפוי לנו הוא קר וגשום, כאשר על כל יום שמש נצטרך לברך. למדתי שיש שם שינוי משמעותי באורח החיים – בעיקר בעיר הבירה, רייקיאוויק (Reykjavik), שבה ובסביבתה מתרכזים 60% מהאוכלוסייה. הכל יותר מתירני ופתוח. נפתחו כאן מסעדות חדשות, ברים לרוב וחיי הלילה, בייחוד בסופי השבוע, סוערים במיוחד. למדתי על הנופים המגוונים והרבגוניים של הארץ הזאת. למדתי עוד המון וכבר רציתי לראות הכל במו עיני.

אז החלטתי שאכתוב יומן מסע. לא תמיד צלח הדבר בידי. הימים היו ארוכים ביותר (השמש אינה שוקעת שם בימים אלה) ובסוף היום הארוך הייתי עייפה מדי. לפעמים גם לא היה חשק, אבל במשך הזמן השלמתי את החסר ומה שמובא היום לפניכם הוא תיאור החוויות האישיות שלנו במסע הנהדר אל איסלנד, יחד עם המון עובדות ופרטים על הארץ הזאת, המקומות שביקרנו בהם ועל האנשים והתרבות שלהם.

יש ביומן גם ציטוטים מהספרון הקטן והנחמד של איריס קליין, שבעקבות נסיעתה לאיסלנד ומכיוון שלא מצאה חומר בעברית על הארץ הזו החליטה להוציא ספרון עם פרטים רבים שלהם נזקק הנוסע לארץ זו. איריס וחבריה נסעו באופן עצמאי ולכן תמצאו שם טיפים טובים, שיעזרו לכם בתכנון הטיול.

הנסיעה יצאה לפועל ביום ד', ה- 30/6/2004. מוקדם בבוקר טסנו לאמסטרדם ומשם, בהמתנה קצרה, טסנו בחברת התעופה הלאומית, אייר איסלנד, אל שדה התעופה הבינלאומי קפלאוויק (Keflavik), טיסה שנמשכה 3 שעות. לצערנו, לא כל המזוודות הגיעו. לכל אחד מהזוגות הייתה חסרה מזוודה אחת לפחות. החלטנו שזה לא מה שיעיב על המשך הטיול. נקנה מה שחסר ונקווה שלמחרת היום, בטיסה הבאה מאמסטרדם, נקבל את יתר הכבודה שלנו.

יצאנו החוצה. הנריק, המדריך שלנו, חיכה לנו בחוץ. כבן 40, שיער בהיר, עיניים כחולות, גבוה וחייכן. התחלנו לתכנן לו את החיים: "ניסע קודם ל- '66' (החנות הכי ידועה באי לפליזים וציוד טיולים) ונקנה משהו". אבל הוא, בשלווה האיסלנדית שלו, טען שקודם כל נתחיל בתוכניות הרגילות. הוא יודיע למשרד, הם יטפלו בעניינים והוא בטוח שהכל יסתדר. חוץ מזה, יש חנות שפתוחה עד מאוחר ושם נוכל לקנות ציוד, אם יתחשק לנו. החלטנו לקבל את הוראותיו. בייחוד בגלל שביטא אותן בקלילות ובחן רב.

נסענו ללגונה הכחולה (Blue Lagoon) הנמצאת ממש לא רחוק משדה התעופה. ידענו מראש שנצטרך בגדי ים ואף הכנו אותם במקום שיהיה קל לשלוף אותם משם. אבל מכיוון שאין מזוודות גם אין בגדי ים. "לא נורא, תוכלו לשכור כאלה", אמר הנריק.

הלגונה היא מקום מאוד פופולרי, מוסדר ומסודר ומעשה ידי אדם (לא ידענו אז, שעובדה זו מאוד לא אופיינית לאתרים באיסלנד). זו בעצם בריכה תרמית ענקית, חמימה ונעימה, עשירה במינרלים, שמיוחסות להם סגולות מרפא. יש בה שירותים ומקלחות מסודרים. הבנים כבר רצו לרכוש בגדי ים בחנות, אבל המחירים הבהילו אותם. כל אחד מקבל בכניסה מעין צמיד, שאיתו הוא יכול לפתוח ולסגור תא פרטי שהוא בוחר לעצמו, ומגבת. אנחנו גם שכרנו בגדי ים, שהיו בהחלט נוחים וסבירים. המים החמים היו נעימים והשילוב שלהם עם גשם שיורד ממעל הוא נהדר! מרחנו על הפנים חומר לבן, שאמור להיות מסכה המחליקה את עור הפנים. צעירים יותר לא יצאנו משם.

הלגונה הכחולה, יולי 2004

ליד הלגונה נמצא מפעל גאותרמי להפקת חשמל. המים הזורמים אל הבריכה באים מהמפעל בטמפרטורה של 40 מעלות צלסיוס, לאחר שהשתמשו בהם בתחנת הכוח להפקת החשמל.

כאן התוודענו בפעם הראשונה לנביעות החמות ולאנרגיה הגאותרמית המופקת מהם באי. מקור החום בנביעות הוא בחדירה של מאגמה המתקרבת אל פני הקרקע ומחממת את המים, שחילחלו לסביבתה. במקומות מסוימים יכולה טמפרטורת המים להגיע למאות מעלות צלסיוס ואז, בעקבות הלחץ שנוצר מתחת לאדמה, פורץ קיטור דחוס אל מעל לפני הקרקע. אלה ענני ה"עשן", שנראה מסביב לאי והוא משמש לייצור חשמל. יותר מ-90% מתצרוכת החימום של האיסלנדים מתקבלת מאותם מי נביעות חמים המוזרמים ישירות אל בתי התושבים. לכן, כשתפתחו את ברז המים החמים, תמיד תרגישו את ריח הגופרית.

הלגונה הכחולה, יולי 2004

כשגמרנו להתרחץ ולהסתדר ויצאנו החוצה, הודיע לנו הנריק שיש בפיו בשורה טובה – המזוודות הגיעו ומחכות לנו בחדרים (טעות במסוע).

הערב הראשון ברייקיאוויק

משחק הכדורגל בין פורטוגל והולנד התקיים באותו ערב. מכיוון שיש 3 שעות הפרש, אצלנו הוא התחיל בשעה 18:45. החלטנו לראות אותו בבר עם מסך ענק במרכז העיר ואני וזיזי, שלא ממש בא לנו לצפות בטלוויזיה, טיילנו בין החנויות שם קנינו טרול ופגשנו מוכרת המדברת קצת עברית אותה למדה בארץ באולפן. נכנסנו ללשכת התיירות וקנינו מפה, נכנסנו לסופרמרקט רק כדי ללמוד ולהבין שלא חסר לאיסלנדים דבר, למרות שבאדמה שלהם לא ניתן לגדל כמעט שום דבר (הרוב מיובא), והמשכנו ל- Café Paris (שנסגר מאז) שם לגמנו מרק חם. זהו בית קפה נחמד עם אווירה טובה שבהחלט נחשב בעיר. על מרק הבצל אפשר היה לוותר (שלי), אך זיזי בהחלט נהנתה ממרק העגבניות שלה.

מרכז רייקיאוויק, יולי 2004

חזרנו לבנים ולדרורה ולסיום המשחק: 2:1 לפורטוגל והשמחה בחדר הייתה רבה (קבוצה של פורטוגלים עם בגדי הקבוצה ודגלים רקדה ושרה בעידודם של המקומיים). משם הלכנו למסעדה שהוזמנה ע"י המשרד המקומי. מקום קטן, נעים (אם כי מחניק בגלל החלונות הסגורים) ואוכל מצוין: מרק אספרגוס, הליבוט עם לובסטר + רוטב לובסטר וקפה.

צנחנו למיטות. קצת קשה עם האור. דווקא בארץ בה יש חודשים שבהם השמש כלל לא שוקעת, וילונות ההאפלה לוקים בחסר. הם לא מספיק רחבים, לא מספיק ארוכים או לא מספיק אטומים ותמיד מעבירים מספיק אור לחדר. אנחנו נרדמנו מהר (עייפות רבה). דרורה, שלא סובלת אף פעם מג'ט-לג לא יכלה להירדם כי הירח לא הופיע. ב-4 בבוקר התעוררנו בגלל האור (או בגלל ההרגל – שעה 7:00 בארץ).

ישנו במלון Holt הממוקם ברחוב שקט, מרחק הליכה ברגל מהמרכז. החדרים היו נחמדים, הייתה מקלחת קטנה. אין יותר מדי פינוקים. במלון יש אוסף מרשים של יצירות אמנות איסלנדיות.

המשך המסע ב: חצי האי סנייפלסנס – יומן מסע, חלק ב'

הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.