פאפינים וכל השאר – יומן מסע, חלק ו'

הימים חולפים ועוד חוויות ועוד הרפתקאות ועוד ריגושים מצטרפים: אופנועי שלג, טיסה לאיי ווסטמן, מפלים, נהרות, טיולים רגליים, שייט בלגונה בין שברי קרח, שייט לצפייה בציפורים, טרקטור לקייפ המלא בציפורים, פגישה עם אוהדי ישראל, פיקניק בחוץ ועוד ועוד. הטיול לקראת הסיום. חלק לפני-אחרון

לימים קודמים של המסע – בריכת משושים ובורות בוץ – איסלנד יומן מסע חלק ה'

יצאנו לדרך. עלינו על הכביש ההיקפי, כביש מס' 1. מזג האוויר היה מעונן. במעבר ההרים Almannaskarð לא ראינו דבר מלבד השלט המצויר. מכאן היינו אמורים לצפות במראה המדהים של קרחון ואטניוקוטל (Vatnajökull), הקרחון הגדול ביותר באירופה (מכסה 8,400 קמ"ר בשכבת קרח, שעוביה המירבי הוא 1,000 מ').

לא עצרנו בעיירה הופן (Höfn) וביטלנו את האפשרות לנסוע באופנועי שלג על הקרחון מפאת קוצר זמן. רק לידיעה, את הנסיעה באופני השלג היינו צריכים לעשות אחרי עליה לגובה של 800 מ' בכביש F985 אל קצהו של לשון הקרח סקלפטלסיוקול (Skálafellsjökull). למי שרוצה יותר פרטים הרי האתר: Vatnajökull

 

שם גם נמצא הפארק הלאומי סקפטאפל (Skaftafell), שאליה מגיעים בקיץ רבבות מבקרים. יש פה נופים מדהימים של קרחונים, מפלים ונהרות, צמחייה מגוונת ומסלולי הליכה רבים ויפהפיים. במרחק של כחצי שעה הליכה מפתח השמורה נמצאים "המפלים השחורים", הסוורטיפוס (Svartifoss). מאחורי המפל מתנשא קיר מדהים של משושי בזלת. נטיפי קרח שקופים תלויים על קירות הבזלת ומסביב ניבטים הרים מושלגים לגמרי. אומרים שהשמורה הרבה יותר יפה בחורף מאשר בקיץ.

המשכנו עד ללגונת הקרחון יוקולסורלון (Jökulsárlón), בה שטים שברי קרח מקרחון בריידמרקוריוקול (Breidamerkurjokull). לקחנו סיור של ¾ שעה בין גושי הקרח – מדהים ומעניין! שטים ליד ובין הגושים, שנפרדו מהקרחון ולהם צורות וצבעים שלא מהעולם הזה. חלקם בצבעי כחול ואחרים שחורים, לרוב מלכלוך שבא מהאפר של התפרצויות הלבה (הרי מתחת לקרחון נמצא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באי).

כאן הסריטו חלקים מהסרט בסדרת ג'יימס בונד, "רשיון להרוג".

שטנו ברכב אמפיבי: נוסעים בתחילה על האדמה ואח"כ יורדים למים. שתי סירות משוטים בודקות את הנתיב כל הזמן, כדי שלא ניתקל בחלקי קרחון (תוצאות של התנגשות בין קרחון ואוניה גדולה כבר ידועות לנו).

השייט מלווה בהסברים באנגלית. סיכוי סביר שתראו שבירה של קרחון ונפילת החלק למים או להתהפכות הקרחון. מדהים!

איך נוצרה הלגונה? הקרחון נסוג כל הזמן ומי הים חדרו מתחתיו, במקום שבו הוא נסוג. כך נוצרה לגונת מי שלגים באפיקו של נהר המפלס את דרכו לים.

צהריים אכלנו במסעדונת שבמקום והלכנו לאורך הנחל על גבי הסוללה שבצידו עד לשפך הנהר לים, שם ראינו כלבי-ים במים. מאחד מגושי הקרח שעל החוף חתכנו חתיכת קרח לאוזו.

המשכנו הלאה. האטרקציה הבאה קשורה לחוואי בשם סיגורדור ביירנסון המוביל סיורים לצוק בכף אינגולפסהופדי, שבו נחת המתיישב האיסלנדי הראשון, הוויקינגי  אינגולפור ארנרסון (Ingólfur Arnarson), ב-874 לספירה.

את ה"מסע" שלנו עשינו, חלקנו בעמידה וחלקנו בישיבה (היינו בסביבות 40 איש), בעגלה המחוברת לטרקטור אותו נהג הבן של סיגורדור. הוא העביר אותנו דרך אדמה בוצית, מישור של חצץ שחור שנערם ע"י השיטפונות שנגרמו מההתפרצויות מתחת לקרחונים. נכנסנו גם למים (עם הטרקטור) ויצאנו מהם בשלום. המסע היה מטלטל אך מהנה למדי.

ואז הגענו לצוק ירוק המשקיף על ים בהיר ועלינו למעלה ברגל (עלייה רצינית בחול הרך) לתוך דשא צפוף וטחוב מכוסה בנוריות ופרחים אחרים.

החותם האנושי היחיד היה מונומנט של אבן ל-Ingólfur, מגדלור צהוב קטן, ומחסה קטן. הכל במימון שגריר הקיסרות הגרמנית שהשקיעה פה ב-1912, אחרי שצוות של ספינה גרמנית שטבעה בסמוך טבע ונשטף לפה. אנו במרכז של שום מקום. שום דבר אחר מלבד פרחים וציפורים – אלפים, אלפים של ציפורים.

ציפורי ה- Skuas (חמסנים) זינקו לעבר ראשנו להפחידנו ולהבריח אותנו מצאצאיהם הצעירים.

אווז אפור עף ליד רגלינו, עוזב מאחור קינים מלאים בביצים גדולות. הלכנו בינות קהל של Kittiwakes (ריסה) רבים, ששכבו באזוב שבצוקים המכוסים בעשב פורח. לידם היו משפחות של Snow Bunting (גבתון השלג) ו- Guillemot (אוריה). למטה ראינו Petrels (יסעור) מסתובבים ליד Gannets (ברווזי ים מזן סולה), שדגו בין הגלים. סך הכל, כ-75 מינים. כולם באים לפה לקנן, שנה אחר שנה.

הציפורים המרגשות ביותר היו הפאפינים (Puffin), תוכי ים אטלנטי עם המקור האדום וכפות הרגליים האדומות. הפאפין הוא סמלה של איסלנד, ועם זאת הוא ניצוד באלפים בחודשים יולי ואוגוסט למטרות אכילה, שכן בשרו נחשב למעדן. ישבנו והסתכלנו עליהם, איך הם מתעופפים למים, חוזרים חזרה לסלע והמראה היה מרהיב ומרגש. אנו עדים למחזות של הטבע שכאן יש לו נוכחות חיה ולא רק דוממת.

בדרך חזרה ניסו הציפורים התוקפניות לתקוף אותנו שוב. רבים מהמטיילים הלכו עם מקלות הליכה, כשהחוד למעלה כדי למנוע מהציפורים לתקוף אותם.

איך מגיעים?
הסיור מתחיל מהחנייה, שנמצאת 1.5 ק"מ דרום לדרך הראשית (כביש מס' 1). יש שלטים והדרך שצריך לעלות עליה נמצאת כ-400 מ' מערבית לתחנת הדלק Esso.

חזרנו והמשכנו למלון Hotel Klaustur, שנמצא בעיירה קירקיובאיירקלאוסטר (Kirkjubæjarklaustur). הנריק ומריה עוזבים אותנו היום ליומיים וג'ון, בעל החברה שאירגנה את הטיול, בא להחליף אותו. הנריק הספיק ללמד אותו את ההמנון של הקבוצה בגיטרה (ג'ון גם מנגן בגיטרה) "איזה אחלה עולם".

בדרך למלון עברנו באזור הסחף סקידאראנסדור (Skeidararsandur) (פירוש המילה Sandur – איזור סחף שנוצר כתוצאה מהפשרה מאסיבית של קרחון שבמהלכה כמות אדירה של מים, ובעיקר שברי קרחון גדולים, גלשו לעבר איזור נמוך ויצרו חריצים ונתיבים מסועפים בדרכם). את האזור הזה חווה שיטפון גדול בעקבות התפרצות הר הגעש לאקי (Laki) בשנת 1996. "שברי קרחון וכמויות עצומות של מי הפשרה (3,000 מיליארד קוב תוך כמה שעות) הציפו את האזור וגרמו להרס רב כולל הריסה של 30 גשרים. קטע הכביש (כביש הטבעת) שוקם בשנת 1974 ונסלל על גבי סוללה ובה מעברי מים. …הנסיעה באזור סחף זה היא מרשימה ביותר: מישור מדברי גדול, שאינספור נהרות כסופים חוצים אותו בדרכם מערבה לאוקיינוס האטלנטי ובאופק נישא קרחון הענק ואטנאיוקול. המראה מהקרחון אל עבר הסנדור מרשים עוד יותר" (מהספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד").

מסתבר שהשיטפונות הם סכנה גדולה שמאיימת על הרבה אזורים באיסלנד, מכיוון שרבים מהרי הגעש יושבים מתחת לקרחונים והתפרצות שלהם ממיסה כמות ענקית של מים הזורמים באפיק רחב ובמהירות גדולה אל הים ובדרך שוטפים כל דבר שנקרה בדרכם. את תוצאות השיטפון ההוא ראינו בסרט וידיאו, שביקשנו להקרין במלון.

מפחיד!

יום שבת, 10/7

יוצאים בדרך F206 צפונה לכיוון לאקי (Laki). זהו "הר הגעש הנמצא דרומית מערבית לקרחון הואטנאיוקול הוא חלק מקבוצה של כמאה לועות הידועים בשם הכולל: לאקאגיגאר (Lakagigur). הלוע נוצר בהתפרצות האיומה של 1793, ההתפרצות הקשה ביותר שארעה באיסלנד מאז ראשית ההתיישבות באי. התפרצות הלאקי השמידה כ-20% מהאוכלוסיה ו-70% מכל הצאן והבקר. הגישה להר קשה וכרוכה בחצייה בעייתית במיוחד של נהרות. הנסיעה מתאימה לרכב שטח גבוה במיוחד" (מהספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד").

מכביש 1 פנינו ימינה אל כביש F206 לכיוון לאקי (Laki). בהתחלה הדרך סלולה אבל מהר מאוד הופכת לדרך חצץ שחור.

בדרך עצרנו בפגריפוס (Fagrifoss), מפל מים ששביל קצר מוביל אל עמדת תצפית מולו. מזג האוויר הערפילי הפריע לנו ליהנות מהמפל. לפני שעלינו למכונית, ג'ון מוציא את הגיטרה ושוב שרים. רגעים מרגשים!

ליד לאקי המשכנו הלאה, פנינו לכביש F207 ואיתו הגענו לאזור החנייה ממנו יצא שביל בשם Tjarnargígur– הלכנו עד ללוע הר געש מלא במים.

דרך מהנה ביותר עם הרבה טחב בדרך.

פגשנו מגינת טבע איסלנדי – בחורה נחמדה שביקשה אותנו לא לדרוך על המוס (Moss, סוג של טחב). באזור יש המון מסלולים רגליים והשטח יפהפה!

ויק

חזרנו לדרך הראשית. עברנו בוויק (Vik). מרחוק כבר רואים את שלושת סלעי הבזלת המזדקרים מהמים. אלה, על פי האגדה, שלושה טרולים שנלכדו ע"י הזריחה והפכו לאבן.

כאן, בתחנת הדלק, אכלנו את ארוחת הצהריים שלנו (דג מטוגן עם צ'יפס – טעים מאוד) ויצאנו לטייל מעט על החוף (ולאסוף אבנים, כמובן), עד שג'ון יקנה בשר לבר-בי-קיו של היום למחרת.

אופנועי שלג

זהו, ועכשיו החוב מיום האתמול: נהיגה באופנועי השלג אותם אנחנו עומדים לנהוג בקרחון מירדאל (Mýrdalsjökull).

"איך מגיעים? בכביש הטבעת (לפני סקוגר, Skogar) ניצב שלט המורה באנגלית ובציור של אופנוע שלג, על פנייה לדרך הקרחון. הדרך היא דרך עפר משובשת ובעייתית לרכב נמוך… בסופה מגיעים לבקתה ממנה יוצאים לסיורים על הקרחון… כאן מלבישים אתכם בסרבלי שלג, מגפיים, גרביים נוספים ובכפפות צמר". אל תוותרו על המגפיים, גם אם אמרו לכם ששלכם מספיק טובים (הערה שלי). "אל תשכחו גם משקפי שמש וכובע או סרט לכיסוי האזניים. מהבקתה מסיעים את המטיילים ברכב עד לנקודת האופנועים… כל הסיורים על הקרחונים מלווים במדריכים מנוסים. קודם כל בגלל בעיית ההתמצאות. באמצע שום מקום כזה, כשמסביב קרח ורק קרח, קל לאבד את הצפון. אבל באיסלנד הבעיה מורכבת יותר: הקרחונים "יושבים" על לועי הרי געש. "אי שקט" פנימי גורם לבקיעים ולשברים בקרחון" (מהספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד"). כדאי להימנע מנפילה לאחד משברים אלה.

יצאנו לשלג על האופנועים, זוגות זוגות. קיבלנו ציוד חם. משאית מביאה אותנו לקרחון, שם חיכו לנו האופנועים (בחורף השלג מגיע עד נקודת היציאה).

הגברים קדימה, הבנות אחורה. לוקח זמן להתרגל לאופנוע. נוסעים לאט בהתחלה. לאט לאט מאיצים. הנופים מרהיבים. השמיים והעננים נהדרים. לאט לאט יוצאים מהנתיב ומפלסים נתיב חדש. הרבה יותר כיף! נגמר מהר מדי! חבל!

ישנים במקום החדש. Ranga הוא מלון עץ מקסים, שהפיתוי הגדול שלו הוא הג'קוזי בחוץ, אך הגענו כל-כך מאוחר (כרגיל), שלא הספקנו ליהנות ממנו.

יום א', 11/7

טסים במטוס קטן לאיי ווסטמן (Westman Islands): "ארכיפלג צעיר יחסית, המונה 17 איים ועוד כ-30 איונים ונמצא כ-10 ק"מ דרומית לאי הגדול של איסלנד. האיים נוצרו כתוצאה מהתפרצויות וולקניות תת ימיות שהחלו לפני 10,000 שנים… השם וסטמן ("איש המערב") ניתן לאיים בשל העבדים שהובאו מארצות המערב, מאירלנד, ונמלטו לאיים אחרי שרצחו את אחד מהמתיישבים הראשונים באיסלנד. בהיסטוריה רווית האסונות של האי מוזכרת גם פשיטה של שודדי ים שהגיעו מאלג'יר במאה ה-17 במהלכה נשבו חלק מהתושבים ונמכרו לעבדים ואילו האחרים נטבחו". ("איריס וחברים ממליצים איסלנד")

האי האחרון ש"הצטרף" לאיי וסטמן נקרא סורטסי (Surtsey) על שמו של ענק האש במיתולוגיה הנורדית. הדבר התרחש בשנת 1963 בעקבות התפרצות געשית ועליית לבה מקרקעית האוקיינוס, בתהליך דומה לזה שבו נוצרה איסלנד עצמה. ההתפרצות הזאת ולידתו של האי נתנה לחוקרים, במיוחד לביולוגים, הזדמנות לחקור וללמוד במעבדה חיה על תהליכי האכלוס של היבשה החדשה בבעלי חיים ובצמחים.

ההתפרצות הגעשית האחרונה באיים אלה התרחשה ב-1973 ליד האי הגדול בארכיפלג, היימי (Heimaey), ששטחו 14 קמ"ר ומתגוררים בו כ-5,000 תושבים. מאז ראשית המאה ה-20 זהו מרכז דייג חשוב באיסלנד.

בעקבות ההתפרצות הגעשית הופיע לפתע בשולי היימי הר געש חדש בשם אלדפל (Eldfell, הר האש) בגובה 205 מ'. "במבצע פינוי מרשים בן שעות ספורות בלבד חולצו וניצלו כל 5,580 תושבי האי. שיחק המזל וסופה ימית הבריחה אל הנמל שבאי את רוב סירות הדייג שבאזור יממה אחת קודם להתפרצות. סירות אלו סייעו לפינוי המהיר והצלת התושבים. עשרות משאבות, שהובאו במיוחד לאי, הזרימו מים מהים על הלבה שזרמה לעבר העיר והנמל. פעולה זו גרמה ליצוק יחסי של הלבה ולעצירה הדרגתית של זרימתה. הנמל ניצל וכך גם חלק מהמבנים. ובכל זאת, שליש ממבני העיר נהרסו והשאר כוסו במטרים רבים של אפר וולקני. מלאכת ה"ניקוי" ארכה כשנתיים עד לחזרת כל תושבי האי לביתם. כתוצאה מההתפרצות גדל שטח האי ב-20%."

"איי וסטמן מפורסמים בשל היותם מקום קינון ודגירה למליוני ציפורים. ליקוט ביצי הצפרים כמו גם ציד הציפורים עצמן, נעשה על ידי התושבים המקומייים בשיטות ודרכים שונות ומשונות.

ההגעה לאיים אפשרית באמצעות שייט מעבורת מ-Porlakshofn שבדרום האי, או בטיסה". ("איריס וחברים ממליצים איסלנד").

כדי להגיע לאיים לקחנו טיסה, שיצאה מ-Bakki. לפני היציאה ג'ון הוציא את הגיטרה ושוב שרנו קצת. ניסינו לשתף את הטייסים, אבל הם לא התרצו. התחלקנו לשני מטוסים קטנים, דו מנועיים. מצחיק, טיסה של 5 דקות. לאחר שנרגעים, מתחילים להסתכל על הנוף. איים געשיים קטנים ומרחוק האי הגדול בו נוחתים.

מחכה לנו הסעה, שתיקח אותנו אל הנמל לשייט מסביב לאי. בדרך עצרנו אצל גיסו וגיסתו של ג'ון המתגוררים כאן. שמענו קצת על החיים באי זה, קצת מבודדים (מעבורת לוקחת כ-3.5 שעות לכל כיוון) וקצת מאוימים ע"י הר הגעש. שמענו את חוויותיו של גיסו של ג'ון ערב התפרצות הר הגעש, על הפינוי ועל החזרה שלהם הביתה אחרי כשישה חודשים. משם יצאנו לנמל ולשייט.

מזג אוויר נוח, אם כי יש גלים קצת גבוהים.

הרבה ציפורים בדרך.

הרבה חבלים המעידים על הימצאות ציידי הציפורים ואוספי הביצים המגיעים לכאן.

לקראת הסוף הגענו למפרץ שבו שכן הלווייתן הייקו, שכיכב בסרט "לשחרר את ווילי", שוחרר לפני כמה שנים ומת בחופי נורווגיה. הקברניט הוציא את הסקסופון שלו וניגן וגם ג'ון שלנו הצטרף אליו בנגינה בסקסופון, שאותו טרח להביא לכאן. בהחלט מיוחד!

חזרנו לאי, אכלנו ארוחת צהריים קלה ויצאנו לסיור סביב האי באוטובוס. האזור החדש, בו שיכנו את מפוני הבתים הנפגעים ברעידת האדמה, מגרש הגולף ואחר-כך, אזור הקינון של הפאפינס. תמיד כשאנחנו רואים אותן, הם מעוררים בנו רגשות שמחה, הציפורים הקטנות עם האף הכתום והכנפיים הקצרות. סיפרו לנו, שהציפור נעלמת בתקופת החורף ולא ידוע עד היום איפה היא נמצאת בתקופה זו. גם סיפרו לנו, שבשרה מאוד טעים ובאי אוכלים ממנו לרוב. החלטנו לקנות בשר פאפין כדי לטעום.

לבסוף, הגענו אל לוע הר הגעש אלדפל. ראינו את אזורי זרימת הלבה, תרשים עם השינוי בגודל האי שנגרם בעקבות ההתפרצות, הסיפורים של הבתים שכוסו ועוד.

חזרנו לשדה התעופה ואל איסלנד. אנחנו עומדים לפגוש שוב את הנריק. בעצם, מתגעגעים אליו ומעריכים אותו. גם ג'ון מדריך מצוין, אבל חסרו לו ההומור, האנרגיות, הרצון העז להראות לנו עוד ועוד שיש להנריק.

הר הגעש קטלה

זהו, נפרדים מג'ון ויוצאים לדרך עם הנריק. יוצאים לשטח. נוסעים מערבה ויורדים לדרך 249. עוצרים במפל סליאלנדספוס (Seljalandsfoss), שהוא מפל לא גדול אבל כאן אפשר ללכת בשביל מאחורי המפל עם תצפית נהדרת אל העמק מבעד למים הנופלים. אנו זכינו גם לקשת שלמה, שזהו תמיד מחזה נהדר! רסיסי המים מרטיבים אותנו (למי שיש מעילי גשם, זה הזמן ללבוש אותם). מאוד מהנה ויפה.

ממשיכים. מימיננו רואים את הר הגעש קטלה (Katla) על הקרחון. קצת על הר הגעש הזה: הוא נמצא מתחת לקרחון מירדאל (Mýrdalsjökull) וגובהו 1,480 מ'. עד עכשיו הוא התפרץ בממוצע כל 40-80 שנה. 16 התפרצויות תועדו מאז שהתיישב האדם הראשון באיסלנד. האחרונה היתה ב-1918. זהו הר געש מאוד מפורסם כאן ולהתפרצויות שלו יש בד"כ תוצאות מאוד רציניות: הקרחון היושב על לוע ההר נמס והמים יוצרים לחץ הגורם להתרוממות שארי הקרחון. כתוצאה מכך, נפתחים סדקים, מחילות וחללים וולקניים. כמויות המים מחלחלות לתוך הסדקים ומוצאות את דרכן לים. בפעם האחרונה שהר קטלה התפרץ, זרמו המים לאוקיינוס במהירות עצומה, פי חמישה ממהירות זרימתו הממוצעת של נהר האמזונס שבדרום אמריקה. עם המים נישאות גם כמויות אדירות של קרח וחול וכל מה שנקרה בדרכם נהרס. רוב מישור החול של מירדלסנדור (Mýrdalssandur) נוצר מהשטפונות הקודמים.

סביב הר קטלה נקשרו סיפורים רבים. גם שם ההר קשור לשמן של נשים המככבות בסאגות. אחד הסיפורים הוא סיפורה של קטלה, האשה במכנסיים, שברגע שלבשה אותם יכלה לרוץ מהר. פעם אחת, בזמן העדרותה לבש ברדה, ידידה הקרוב, את המכנסיים. ברגע שנודע לה הדבר, היא הרגה אותו ונאלצה לברוח. היא קפצה לאחד הסדקים שנפערו בהר ומתה.

ת'ורסמורק

ממשיכים לת'ורסמורק (Thórsmörk), מעמק קרחוני מהיפים באיסלנד, חרוץ בנהרות ומוקף פסגות מושלגות. פירוש השם הוא "היער של תור", על-שם אבי האלים במיתולוגיה הנורדית. זוהי "שמורת טבע פופולרית הנמצאת צפונית לקרחון איילפיליוקוטל. יודעי דבר אומרים שבסופי שבוע קיציים אפשר למצוא במקום יותר איסלנדים מאשר ברייקיאוויק. שבילי הליכה רבים מתפתלים בין כרי דשא, קטעי יערות, הרים צבעוניים ותצפיות אל הקרחון ואל פסגות ההרים המושלגים. ניתן ללון במקום בחניוני אוהלים או בבקתה. יש לחצות נהרות רבים בדרך" ("איריס וחברים ממליצים איסלנד").

נוסעים בשמורה. הנוף מהמם, הצמחייה עשירה. עצרנו בפתחו של ואדי ויצאנו לדרך. הפעם, אנחנו אלה שהיו צריכים לחצות נהרות וכמו שהנריק נחלץ לאלה שמכוניתם נתקעה בנהר, כך הוא נחלץ לעזרתנו במשימה זו. רק המחשבה שנאבד שיווי משקל במעבר על האבנים שבמים, ניפול למים הקרים ונשאר אח"כ עם הבגדים הרטובים – דיה כדי שנשקול לא להמשיך במסלול. אבל להנריק אין בעיה להתרטב. הלוך וחזור הוא מדלג על האבנים, תוך כדי שהוא לוקח כל פעם מישהו (או בעיקר מישהי) אחר ומעביר אותו את הנהר. ככה טיילנו במזג אוויר נפלא, בוואדי ירוק עם הרבה מים ובמצב רוח נפלא.

לבסוף, הגענו למעבר שלא הצלחנו להתגבר עליו. הבנים, בעזרתו הגדולה של הנריק, כמובן, עברו והמשיכו לטייל ואנחנו, הבנות שנשארו מאחור, החלטנו, בניצוחה של זיזי (שבין כישוריה הרבים היא גם מהנדסת בניין) לשפר ולשדרג את המעבר שהבנים עברו. הוספנו אבנים (והכל בזריקה), אך זה לא שיכנע מי יודע מה את הבנים, שחזרו מאוד מרוצים מהמפל שראו בסוף הדרך, והם החליטו להוריד נעליים ולחצות את הנהר ברגל ולא במעבר שכל-כך השקענו בשידרוגו. אל יקל הדבר בעיניכם – המים היו כ"כ קפואים, שהחצייה במים גרמה להם כאבים חזקים. זהו, חזרנו בחזרה למכונית והמשכנו, רעבים ומרוצים, לקראת החניון הבא שם נאכל את ארוחת הערב שלנו.

הפיקניק הלילי

הגענו למקום בו שוהים אנשים ללינת לילה באוהלים או בבקתות. החלטנו לאכול בחוץ. מזג האוויר היה נעים וקר. הנריק התארגן עם הבשר והחל לעשות על הגריל גם את תפוחי האדמה. אנחנו לקחתו ציוד מהבקתה וחתכנו ירקות לסלט. הבשר היה מצוין, האווירה נפלאה וההנאה הייתה מרובה. הבנים נשלחו להדיח את הכלים (לא נורא, פעם אחת!). נראה שנהנו מהמשימה, במיוחד בהתחשב בזה שבפנים הייתה קבוצה של איסלנדים ששרו שירים. הנריק החליט שאנחנו נופיע לפניהם עם השירים האיסלנדים, שהוא לימד אותנו: A sprengisandi, Krimmi krummi ו- Sa eg spoa. ההופעה עלתה יפה והקהל הנלהב ביקש שנשיר כמה שירים ישראלים, שהם מכירים: "הבה נגילה", כמובן, "הללויה" ועוד. האווירה הייתה מאוד שמחה. כשיצאנו משם, ניגש אלינו אחד מהחבורה וסיפר לנו שהם מאוד התרגשו מהעובדה שאנחנו ישראלים כי הם שייכים לכת הנוצרית "עדי יהווה". סוף סוף מישהו שמח לפגוש אותנו.

ב-21:00 הגענו למלון.

 

סיום המסע ב: איסלנד – יומן מסע, חלק ז': הסיום

הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.