קרחונים וגייזרים – יומן מסע, חלק ג'

בימים השלישי והרביעי של מסענו באי המופלא הזה הכרנו את תופעת הגייזר, מעיינות המים החמים, המפלים המהממים והתענגנו על נסיעה על קרחונים בעזרת מגלשת כלבים ועל טבילה בבריכה חמה וגם התעננו בנסיעה ארוכה. אין ספק, כל יום תופעת טבע חדשה, מראה מהמם והנאה מרובה. פרק ג' של המסע

היום השני של המסע שלנו – חצי האי סייפלסנס

יום ו', 2/7

ושוב, "בוקר טוב" ו"איזה אחלה עולם" ויוצאים לדרך (כביש מס' 54). הגענו לעוד אתר הקשור לסאגה של אגיל (Egill), שהוזכר כבר ביום הקודם. זהו בית הכומר שבבורג (Borg) הממוקם במרחק קצר צפונית-מזרחית מהעיר הקטנה בורגרנס (Borgarnes). המקום נוסד בשנת 1003, כאשר המתיישב Skalla-Grimur בנה כאן את חוותו. בנו, אגיל, המשיך את עבודתו של אביו. סיפרנו כבר על הפעם הראשונה, שבה עמד בפני המוות. הפעם השנייה הייתה בהרעבה עצמית, אחרי שאיבד את שני בניו, האחד טבע והשני מת ממחלה. בתו שיכנעה אותו לחבר פואמה כדי לפרוק את צערו ובכך הצילה את חייו. כאן ניצבים פסל לכבודו של אגיל וכנסייה קטנה.

משם פנינו לכביש מס' 1 צפונה ואחר-כך מזרחה בכביש מס' 527. הגענו לדיילדארטונגוור (Deildartunguhver), אתר מעיינות מים חמים. לא להאמין שמתוך האדמה בוקעים כאלה מים חמים (כמעט 100 מעלות). הכנו קפה מהמים. צינור באורך 60 ק"מ מעביר את המים החמים לחימום הערים בורגרנס ואקרנס (Akranes). הם גם מוכרים שם עגבניות, שגדלות בחממות לגידול ירקות הנמצאות במקום. שמים אותם בשקית ואם ברצונך לקנות, קח שקית ושים תמורתה כסף בקופה.

אתר מעיינות המים החמים דיילדרטונגובר, איסלנד

צינור המים החמים בדיילדרטונגובר, איסלנד

המשכנו בכביש מס' 518 מזרחה, עד שהגענו למפלי הראונפוסר (Hraunfossar). המחזה מרהיב. מתוך האדמה נובעים מים באשדים מטה, אל נהר Hvita.

מפלי הראונפוסר, איסלנד

ממשיכים לטייל בשביל מסודר עד המפלים הבאים, שנקראים מפלי הילדים (Barnafoss) ע"ש שני ילדים, שהוריהם השאירו אותם בבית בערב חג המולד. הילדים נמלאו פחד והחליטו להצטרף להוריהם, עברו על גשר האבן שבמקום, החליקו ונפלו אל תוך הנהר. אמם, ברוב אבלה, שברה את הגשר כדי שאחרים לא יחליקו שם גם הם.

משם הגענו לאיזו חנות, באמצע שום מקום, כי רצינו לראות איזה סוג מלאכות יד מוכרים בחנויות אלה – סוודרים של צמר, דמויות עשויות עץ, מגנטים ועוד. זיזי קנתה זוג דמויות מעץ ודרורה – מגנט.

מערת הלבה

המשכנו לאזור מערות הלבה (כביש 518 למערת וידגלמיר ובכביש F578 צפונה למערות נוספות). זהו אזור האלמונדארחראון (Hallmundarhraun), שדה הלבה הגדול ביותר באזור Borgarfiord, שבו יש כמה מנהרות לבה ידועות. המפורסמות הן וידגלמיר (Víðgelmir),  סורטשטליר (Surtshellir) וסטפנשטליר (Stafanshellir). שלושתן ממוקמות בקטע הצר של לשון הלבה, ממש בסופה.

איך נוצרו מערות אלה? היה כאן עמק שלתוכו זרמה לבה. החלק העליון התקרש בינתיים, אך מלמטה הלבה המשיכה לזרום, עד שנוצר שם חלל. אז נוצרה שכבת אדמה מאוד דקה, שמתמוטטת כל הזמן ויוצרת את המערות.

אנחנו ביקרנו במערת סורטשטליר. הלכנו כ-100 מ' בשביל הולכי רגל, בינות סלעי בזלת אותם מכסה טחב ירוק (דבר שחוזר על עצמו בכל מקום באי). ירדנו בסולם למטה אל המערה. האבנים הגדולות מקשות על המשך הירידה ורובנו ויתרנו. איזי, מיקי והנריק ירדו, עד שהגיעו לקרח ואז החליטו לעלות בחזרה. לא משהו…..

הירידה למערת סורטשטליר, איסלנד

מזחלות הכלבים

חזרנו לכביש 518, משם עלינו על כביש 550 לכיוון קרחון לנגיוקול (Langjokull), שהוא הקרחון השני בגודלו באיסלנד.

התכוונו לצאת למסע על הקרחון במזחלת כלבים. לפני שהגענו לשם הצטיידנו במצרכים לארוחת הצהריים שלנו ויצאנו לדרך. עצרנו בבקתה שלפני הקרחון. השעה 15:30 – שעת היציאה שנקבעה לנו. התברר שהרגע עזבה קבוצה עם הכלבים ועלינו לחכות. הבנו שזמן ודייקנות אצל האיסלנדים לא הולכים ביחד. החלטנו לאכול את האוכל שהבאנו ומפעילי הבקתה הסכימו שנאכל בפנים ואף עזרו לנו באביזרים. את הבקתה עצמה מפעילים זוג שביום שהגענו הכינו מרק חם וסנדוויצ'ים. לאחר הארוחה הצטיידנו בציוד חם שסופק לנו: אוברול חם, כפפות, מגפיים וגרביים. קר על הקרחון נאמר לנו. יצאנו לדרך. עם משאית המתאימה לנסיעה על שלג עם צמיגים בלי אוויר הגענו למקום בו שהו הכלבים. למדנו קצת עליהם. אלה לא כלבי ההאסקי הידועים, אלא כלבים פיניים יפהפיים. הם מחולקים לקבוצות וכל פעם מוציאים קבוצה אחרת שלהם. התחלקנו לשתי קבוצות, שלושה על כל מזחלת כשקבוצה של כעשרה כלבים מושכת כל מזחלת. לידנו גלשו אנשי הצוות על מגלשי סקי. הדרך היתה מהנה, עזרנו לעודד את הכלבים, הסתכלנו על הנוף מסביב: הלבן של השלג והשחור של הלבה. מעורר השתאות כל פעם מחדש. אגב, במקום יש גם אופנועי שלג.

מזחלות הכלבים, איסלנד

מזחלות הכלבים, איסלנד

הכלבים הפינים היפהפיים, איסלנד

שם החברה המפעילה את האתר: Activity Group

ת'ינגווטליר – מקום התכנסות הפרלמנט הראשון

חזרנו לכביש 550 והתחלנו את דרכנו דרומה. בשלב מסוים עברנו לכביש 52. באזור הזה ממש רואים את הרכס המרכז אוקייני: זה המקום היחידי בו הוא נמצא מעל פני הקרקע. המחזה ממש מדהים: לראות את ההתרוממות של הלוח ואת הסדק בין הלוחות. עברנו בת'ינגווטליר (Thingvellir), מקום ההתכנסות של הפרלמנט הראשון והמפורסם של איסלנד, האלת'ינג (Althing), שהחל את פעילותו בשנת 930. הוא פעל במקום עד 1798, אז הועבר לרייקיאוויק. האיסלנדים טוענים, שהוא היה הפרלמנט הדמוקרטי הראשון מאז אתונה העתיקה, אך יש היסטוריונים מודרניים המטילים ספק בעניין. לדעתם, זה היה כינוס של האיכרים בעלי השררה שבו כרתו בריתות, חילקו את השלטון ודאגו בתומכיהם.

סלע Lögberg בת'ינגווטליר, איסלנד

המלון שלנו שכן בסמוך לאתר זה ולאגם ת'ינגווטלווטן (Thingvallavatn), האגם הגדול ביותר באיסלנד, ששטחו 84 קמ"ר. סמוך לאגם נמצא מפעל נסג'ווליר (Nesjavellir) שם יש שדה גאותרמי, שבו בריכות בוץ מבעבעות וריכוזי גז וגופרית (סולפוטרים) גבוהים. שדה זה אחראי על אספקה תמידית של מים חמים לבירה רייקיאוויק.

מישור ת'ינגווטליר ואגם ת'ינגוואלאוואטן, איסלנד

הגענו למלון שלנו. חדר קטן, נחמד, נעים. יושב במקום מופלא. זהו מלון Valhöll. כאן הצטרפו אלינו כריסטין ומריה, החברה והבת (בת 11) של הנריק. שתיהן בלונדיניות (איך לא?), נחמדות ומדברות אנגלית שוטפת. כריסטין עובדת במשרד נסיעות העוסק בתיירות נכנסת לחברות ומריה היא ילדה מקסימה, פתוחה וסקרנית, שאוהבת לטייל עם אבא. (המלון נשרף לגמרי ביולי 2009).

ארוחת הערב שוב הפתיעה לטובה. היא הייתה מצוינת. לאחריה יצאנו לטיול רגלי קצר בסביבה (אור כל הזמן, זוכרים?). עברנו גשר על נהר אוכסראו (Öxará), כאן זורקים מטבעות למים ושואלים משאלות. ויתרנו על העניין (לא ממש עזר לנו בפעמים קודמות). הגענו למגרש החנייה של ת'ינגווטליר. מכאן יוצא שביל הליכה נוח לתצפית על הלוחות ועל כניסת נהר אוכסראו אליו במפל אוכסראופוס (Öxaráfoss). הגענו למקום התכנסות הפרלמנט ומיקי תפס את מקומו של הנואם כדי לבחון את האקוסטיקה הטובה. הנוף נפלא וירוק. זהו מקום, שבאים אליו המקומיים לנפוש וליהנות מהנוף. בסביבות חצות חזרנו לחדר.

מפל אוכסראו, ת'ינגווטליר, איסלנד

יום שבת, 3/7

אחרי עוד ארוחת בוקר מצוינת נפרדנו מכריסטין ומריה הצטרפה אלינו למסע של שבוע ביחד. חזרנו למגרש החנייה וצפינו בזרימת הנהר (שלום היה היחיד, שהלך לצפות במפל אכסרהפוס). הגענו למקום בו הטביעו נשים חוטאות (דרהקינגארהיליר, Drekkingarhylur), "אלה שטעו במיטה בלילה", כך הנריק (אגב, גילינו שיש לו חוש הומור מפותח, שאי אפשר לעבוד עליו, שהוא תפס מיד עם מי יש לו עסק, שהוא מוכן לטייל איתנו לכל מקום ובכל שעה ושאנחנו מתחילים לאהוב אותו). את הנשים הללו עטפו בשק והטביעו במים.

נסענו דרומה בכביש 36 ופנינו לכיוון צפון-מזרח בכביש 35, עד שהגענו לאתר הגייזרים. בעצם, גייזר אחד שמתפרץ לגובה. זהו הגייזר הפעיל והמפורסם ביותר שנקרא סטרוקר (Strokkur), "מחבצת חמאה" באיסלנדית, והוא מתפרץ לגובה של כ- 20-40 מ' כל 3-5 דקות.

עמדנו שם וניסינו לתפוס בעין המצלמה את הבועה שנוצרת לפני התרוממות המים והתפרצותם בסילון עז לגובה רב. סה"כ ראינו שם 8, 9 ,10 התפרצויות של הגייזר. תופעות טבע בהתהוותם. מדהים!

גייזר סטרוקר, איסלנד

מעניין להוסיף פה את מחשבותיה של איריס: "כשמבקרים באתר הגייזר, קשה שלא לחשוב כיצד היה 'מטופל' אם הוא היה בארה"ב, למשל: ממוסחר מכל הכיוונים. בתור 'אתר איסלנדי', זהו האתר הכי 'מוסדר' שראינו, אבל הטבע נשאר טבע, אין דמי כניסה ובכל זאת נקי ושמור" (מתוך הספר "איריס וחברים ממליצים איסלנד").

ובאותו הקשר, לאחר ימים רבים של שוטטות במרחבי איסלנד ולאחר שהבנו שבשום מקום אין דמי כניסה, אין שלטים ענקיים ומצד שני הכל כ"כ נקי (אין פחי אשפה, לוקחים את האשפה הביתה), כ"כ מסודר, ממש להתקנא – דיברנו עם הנריק על כך. הוא אמר: "איסלנד אולי יקרה, אבל אצלנו הטבע כלול במחיר הטיול".

הגייזר סטרוקר מתפרץ, איסלנד

חזרה לגייזר. המילה "גייזר" שהפכה שם כללי לכל ה"מעיינות המים החמים המזנקים" בעולם, מקורה במקום זה. זהו האתר המתוייר ביותר באיסלנד ובו גייזרים רבים, רדומים או פעילים בגדלים ובצבעים שונים. צבע האדמה סביב הגייזרים נקבע על פי החיידקים שחיים שם. הסיכוי שמשהו יוכל לחיות בסביבת מים רותחים שואף לאפס, אבל החיידקים אוהבי הטמפרטורות החמות במיוחד שורדים שם בכל זאת. החיידק הפריתי, למשל, אוהב מים בטמפרטורה של 60 מעלות צלסיוס בסביבת מימן גופרתי (ריח הביצים הסרוחות). חיידק זה נותן לאדמה סביב הגייזר את צבעה האפור. ההתפרצות מתרחשת, כשמי הגשמים מחלחלים לעומק הסלעים, שם הם מתחממים מהמאגמה הלוהטת. "הלחץ שמצטבר דוחף בעוצמה כלפי מעלה את כל עמוד המים שמעליהם. סביב הגייזרים מתוחים חבלים כדי למנוע ממטיילים להתקרב ולהסתכן בכוויות. היזהרו גם במגע עם האדמה החמה" (מתוך הספר: איריס וחברים ממליצים איסלנד).

מפלי הגולפוס

ממשיכים בכביש מס' 35 עד שמגיעים לאתר הבא: מפלי גולפוס (Gullfoss). אלה נחשבים למפלים היפים ביותר באיסלנד. נהר הוויטה (Hvita) הרחב, "הנהר הלבן", שזורם מקרחון לנגיוקול, נופל בכמה אשדים לתוך קניון בזלת עמוק, שנוצר ע"י הנהר עצמו. בחורף המחזה מאוד מיוחד, מכיוון שהנהר מסיע עימו גם גושי קרח רבים ושלג. שביל הליכה מסודר מוביל עד למפלים עצמם ומראהם מקרוב הוא יפה במיוחד. מדרגות ושביל קצר נוסף מובילים לתצפית גבוהה יותר. הנפילה מלווה ברסיסים עצומים של מים. אם יתמזל מזלכם ותגיעו לכאן ביום שמש, תראו קשתות מרהיבות במיוחד, שנוצרות ממפגש קרני השמש עם רסיסי המים.

מפלי גולפוס, איסלנד

הרגישות של האיסלנדים לטבע באה לידי ביטוי במקום הזה. כשהוחלט לבנות תחנה הידרואלקטרית להפקת חשמל, קמה התנגדות ציבורית, שהניעה את הממשלה לעצור את ביצוע הפרוייקט.

טיפ: למי שיש מעיל גשם, זה המקום לקחת אותו. הרסיסים מרטיבים אתכם לגמרי.

הנסיעה הארוכה

עולים חזרה בשביל המפל. סידורים אחרונים לפני נסיעה ארוכה צפונה. נוסעים בדרך ההרים החוצה את הארץ מצפון לדרום – דרך קיולור (Kjolur) (דרך F35) העוברת בין שני קרחונים: לנגיוקול משמאל והופסיוקול (Hofsjokull) מימין. הדרך קשה, דרך עפר כשמסביב הנוף בד"כ מונוטוני בצבעי אפור ושחור. לא נתקלים כמעט במכוניות, ישובים או אנשים. אנחנו ניסינו להנעים את הדרך הארוכה (5 שעות נסיעה) עם שירה קולנית בעזרת עינת שרוף. היה רגע בו עצרנו את האוטו ויצאנו לרקוד לצלילי המוסיקה בחוץ. הנריק הצטרף אלינו לריקוד וגם לשירה (מאוד מצא חן בעיניו הדיסק ובסוף הטיול השארנו לו אותו). שרנו גם עם שלמה ארצי, אריק איינשטיין, גידי גוב, שירי נעמי שמר, "התרנגולים" ואחרים. הניסיונות של מיקי לשים את "הדגנחש" ואת הדיסק החדש של אהוד בנאי לא צלחו.

רוקדים לצלילי עינת שרוף בדרך הארוכה לצפון, איסלנד

עצרנו למנוחה בראש גבעה קטנה ואכלנו את הסנדוויצ'ים, שקנינו יחד עם קפה (שעשינו) ועוגיות.

הפסקת אוכל באמצע שום מקום בדרך לצפון כשהקרחון ברקע, איסלנד

עדרי כבשים בדרכם לצפון

בדרך ראינו עדר כבשים גדול מלווה ברוכבי סוסים. עצרנו לידם. הנריק, כמובן, הכיר מישהי מהרוכבים. מתברר, שתקופה זו של השנה מובילים את העדרים לצפון, משאירים את הכבשים לבדן (!) במשך כל תקופת הקיץ לרעות בהרים הירוקים שבצפון ולקראת החורף מתגייסים כל בעלי העדרים, משפחותיהם, חבריהם ושכניהם לאסוף את כל הכבשים הרועות ומחלקים אותם לפי הבעלים. ראינו בצפון את הגדרות של המכלאה בה מחלקים את הכבשים. תופעה מדהימה בעינינו! כמובן ששני האירועים האלה מלווים בחגיגות ובשמחה גדולה.

עדרי הכבשים מלווים ברוכבי סוסים, איסלנד

רחצה בבריכה

אחרי כשלוש שעות נסיעה הגענו לקווראווטליר (Hveravellir), נווה מדבר גאותרמי. בריכות חמות, גייזרים קטנים ונוף שני הקרחונים הופכים אתר זה לאטרקטיבי במיוחד.

מים חמים מבעבעים בקווראווטליר, איסלנד

אדים מתפרצים מתוך האדמה, קווראווטליר, איסלנד

טיילנו סביב לבריכות המבעבעות והבנות ויתרו על טבילה בבריכה המיועדת לרחצה (קר כל-כך בחוץ והלוגיסטיקה של התפשטות ולבישה מחדש נראתה לנו מסובכת מדי), אבל הבנים והנריק לא ויתרו, לבשו את בגדי הים ויחד עם הוודקה נכנסו למים. שם שתו וצירפו אליהם איסלנדי מבוגר, שעשה זאת בשמחה. השמחה הייתה רבה ואנחנו עודדנו וצילמנו. אני החלטתי קצת לטבול לפחות את הרגליים בבריכה. המים חמימים ונעימים (שילוב מים חמים מהקרקע ומי נהר קרים). בהחלט הפסקה שהיינו זקוקים לה. אגב, היחיד שלא שתה משקה חריף כל היום היה הנריק. פשוט לא הצענו לו (הוא הבין, הוא הרי הנהג שלנו ונהגים לא שותים) אבל הבטחנו לו כל פעם שנשקה אותו בערב. עד היום האחרון הוא לא שכח להזכיר לנו, שההבטחות שלנו לא שוות דבר.

הטבילה בבריכה הגיאותרמי בקווראווטליר, איסלנד

המלון

המשכנו צפונה (דרך 35, דרך 731 ועלייה על כביש מס' 1, שמאלה לכביש 75) ואחרי כשעתיים הגענו סוף סוף לסיידרקוקר (Saudarkrokur) השוכנת לחופו של הפיורד Skagafjordur. הגענו ללודג' מעץ הנקרא Hotel Tindastoll, שהוקם ב-1884 ונחשב לעתיק באי. בעל המלון קיבל אותנו. מסתבר שהוא רומני, שהתחתן עם מקומית. בעזרה של המוסדות הוא רכש את המלון ומנהל אותו. מיקי ודרורה ואנחנו קיבלנו חדרים ענקיים (שתי הסוויטות היחידות שקיימות במלון). השפילמנים קיבלו חדר קטן. זיזי כבר החלה לדבר רומנית עם בעל המלון וכבר נקשרו קשרים.

הלכנו למסעדה הממוקמת ברחוב הראשי. היא הייתה מעולה: מרק אספרגוס, דג הליבוט עם רוטב גבינה-בייקון וירקות עם תפו"א קטנים. לסיום – אוכמניות ותות שדה עם גלידה וקצפת. מיד אחר-כך, צנחנו למיטות וישנו כמו שצריך.

המשך המסע ב: סוסים וציפורים – יומן מסע, חלק ג'

הנריק המדריך הקים יחד עם בת זוגו, כריסטין, את חברת Essence of Iceland בה הוא ממשיך להדריך והטלפון שלו הוא 354-898-0131+.